התחקיר הראשון של יחידת ״זיקוק״ חושף את הכשלים הרגולטוריים בכל הנוגע לפיקוח וניטור תעשיית הגז בישראל - שמעמידים את חיי העובדים על האסדות ואת הסביבה הימית בסכנה, את ה״משחקים״ בחישובי נתוני פליטות המתאן של משרד האנרגיה ואת אירועי הזיהום בלב הים שהציבור לא ידע על קיומם.
ביום שלישי ה-11 לפברואר 2020, התעוררו תושבי חוף הכרמל בסביבות השעה רבע לארבע בבוקר לקול פיצוץ גדול. כמה מהתושבים המבוהלים מיהרו לתעד את הלהבות שפרצו ממתקן הבערה של אסדת לווייתן הממוקמת כ-10 קילומטרים מהחוף ונראו היטב למרחוק. במשרד האנרגיה ביקשו להרגיע את התושבים. ״בלילה אירעה תקלה בסיב תקשורת בין בארות הגז לאסדה לוויתן״, נכתב בהודעת המשרד, ״התקלה חייבה את ריקון הגז הטבעי מהאסדה - באמצעות שריפתו… אז הלפיד שורף את הגז הטבעי על מנת שלא ייפלט לאוויר״.
יומיים מאוחר יותר, כבר התגלתה ״תקלה בצנרת לבארות לוויתן״. התיאור הקצר והמעורפל, שלא יגיד דבר למי שאינו איש מקצוע שבקיא בנושא, הסביר כי ״התקלה התגלתה בתקופת ההרצה בפרויקט הפקת הגז הטבעי באסדת לוויתן, במקטעי צנרת ההזרמה המצויים בסמיכות לקידוחי ההפקה בבאר המאגר״. גם במקרה הזה הרגיעו אנשי המשרד כי ״לאורך כל התקופה לא הייתה דליפת חומרים כלשהם למי הים ולא נגרם לאסדה או למתקנים הנדסיים הקשורים לאסדה כל נזק״.
בתגובה לתקלות האלה, הורו במשרד האנרגיה לחברת נובל-שברון להגביל את הפקת הגז מהבארות ל-60% עד שלא תושלם חקירת האירוע. חודש מאוחר יותר, נרשמה תקלה נוספת. ושוב, במשרד ביקשו להדגיש כי ״הוחלט על ריקון הדרגתי של הגז הטבעי מאסדת לוויתן, לאור כך צפוייה נראות חזקה של הלפיד המותקן על האסדה מהחוף… ריקון הגז הטבעי מהאסדה כמו גם הדלקת הלפיד, הינם אמצעי בטיחות שאין בהם כל סכנה לבריאות הציבור״. ב-22 למרץ, קיבלה החברה אישור לחזור להפעלה רגילה.
בין התחלת הפעלת האסדה בינואר 2020 ועד למאי 2020 נרשמו כבר עשרות תקלות שונות, כשב-5 למאי הגיע צוות שכלל את נציגי ״תחום בקרה הנדסית״ במשרד האנרגיה לאסדה, כדי לעמוד על מהות תקרית שאירעה שלושה ימים לפני כן וגרמה לשחרור מאסיבי של גז שנפלט משסתום אחת המערכות. עובדי האסדה המעיטו בחומרת התקרית והתייחסו אליה כאירוע לא משמעותי, ונציגי משרד האנרגיה לא זיהו כמה חמור היה האירוע.
אלא שה״אירועים״ שנמשכו גם במהלך מאי, ועוררו בהלה בקרב התושבים על קו החוף שיכלו לראות היטב את להבות מערכת הבעירה של האסדה שמופעלת במקרה של תקלה, לא אפשרו למשרד האנרגיה להתעלם מהמצב, ובסוף מאי הודיע הממונה על הנפט כי על חברת נובל-אנרג׳י ״לעצור כל פעילות במתקני הטורבו אקספנדר״, וכי ״רק לאחר בחינה מעמיקה של משרד האנרגיה יחד עם חברת ייעוץ, יוחלט על המשך פעילותו של המתקן״.
שלושה שבועות מאוחר יותר, ב-22 ליוני, עלו על האסדה הנדסאים של RPS, החברה הבריטית המייעצת למשרד האנרגיה, כדי לערוך ביקורת מקצועית של מערכות ונהלי הבטיחות על לוויתן. חודשיים מאוחר יותר פרסם משרד האנרגיה את הדוח, שנכתב באנגלית ובשפה טכנית, ורק כמה מהממצאים שלו תורגמו לעברית בתמציתיות. הדוח עצמו לא זכה כמעט כלל לתשומת לב בתקשורת הישראלית.
הגורם האנושי
״הממצאים העיקריים״, על פי התקציר המתורגם (שכלל כמה פסקאות בלבד) באתר משרד האנרגיה, העלו כי ״פעולות האימות מתקיימות בחלקן. מדובר באי התאמה לפרקטיקה המיטבית בתעשיית הנפט (good oilfield practice)... לגבי חקירת האירועים, עלה כי איכות הדוחות ותוכנם לגבי אירועי בטיחות אינה מספקת, ומדובר באי התאמה לדרישות המופיעות ב-CFR.250.191930… בביקורת לא נמצאה הוכחה למילוי דרישות תקן IEC 61508 ולא למילוי דרישות תקן IEC 61511. זו אי התאמה לתקנים הפנימיים של חברת נובל ולפרקטיקה המיטבית בתעשיית הנפט (good oilfield practice)״.
אם גם לכם הטקסט הזה לא ממש אומר דבר, אתם לא לבד. נדרשת קריאה של הדוח המלא בעזרת מומחים בתחום כדי להבין מה עומד מאחורי ״אי מילוי דרישות התקן״, או ״אי התאמה לפרקטיקה המייטבית בתעשיית הנפט״. דבר אחד שעולה במובהק מהתקציר העמום, הוא שגם אם מדובר במתקנים חדשים וישנם ״תקנים מחמירים ביותר״ שהחברות מחויבות להם , אסדת לוויתן לא עמדה בחלקם, ואנשי המשרד לא זיהו בזמן אמת את חומרת התקלות.
״מה שמפחיד הוא שעל פי המהנדסים שערכו את הביקורת, זה שהייתה דליפה והצוות לא הבין אפילו שזה מסכן חיים״, אומר מהנדס הבטיחות שצוות זיקוק ביקש ממנו לנתח את הדוח. ״מערכות חירום זה א׳ ב׳, זה לפני הכל. מדובר פה על אסדת גז שההשלכות של אסון כמו שעלול היה להתרחש הן עצומות״.
בדוח הביקורת נקבע כי התקרית ב-2 במאי הייתה עלולה להסתיים באסון עם נפגעים בנפש ופגיעה סביבתית משמעותית במקרה שדליפת הגז הייתה ניצתת. בזמן אמת, הצוות לא הבין שהאירוע הגיע עד כדי סכנת חיים, וגם מהנדסי משרד האנרגיה שהגיעו לאסדה לא זיהו את חומרת המצב בזמן אמת.
ג׳ונתן בנקס הוא מנהל יחידת ״מזהמי על״ בארגון "Clean Air Task Force". אחד הארגונים החשובים בעולם כיום בכל הנוגע לפיקוח על פליטות מתאן, שלוקח חלק במשימה העולמית להגיע לאפס פליטות עד לשנת 2050, ובין היתר הוא מייעץ לפאנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC).
בשיחה עם ׳זיקוק׳ הוא גם מדגיש את הגורם האנושי שנוטים לשכוח ממנו בדיון על מערכות, חדשות ככל שיהיו. ״זה לא משנה כמה טוב המערכת מתוכננת, היא תדלוף, כי מדובר בגז ונפט״. בנוגע לאינספור המקורות מהם יכולות להתפתח דליפות הוא אומר כי ״כמה מהבעיות הגדולות ביותר שראינו במערכות כאלו הוא שמישהו משאיר בטעות, או כדי לתקן משהו, שסתום פתוח, ואז הם יוצרים מקור פליטת מתאן. לכן חייבת להיות מערכת מאוד ברורה של ניטור רציף והדוק ותיקונים, או שזה יהיה מיועד לכשלון״.
בנקס מתאר במדויק את מה שהתרחש על אסדת לוויתן במאי 2020. בזמן אמת, שסתום הושאר פתוח ויצר דליפה ואנשי צוות הפיקוח לא היו בקיאים בנהלי הבטיחות. דוח הביקורת מבהיר כי עובדי האסדה כשלו באיתור מסמכי ״ניתוח המפגעים״ על לוויתן. הם מציינים שהמסמכים הללו לא נמצאו גם עבור אסדת תמר, ולא קוימה אחת ״מדרישות המפתח״ על פי הנהלים הבינלאומיים בתחום - וידוא שכל פונקציות הבטיחות וההגנה תקינות ופעילות (SIF Validation).
בשיחת ועידה שקיימו המהנדסים שביצעו את הביקורת עם נציגי תאגיד WOOD שהיה אחראי על עיצוב ותכנון הפלטפורמה, האחרונים טענו כי ביצעו ״הערכת מפגעים וסיכונים״ על מנת לוודא את קיום התקנות עבור ״שכבות ההגנה״. אלא שהבדיקה העלתה שההערכה הזו לא בוצעה, וכי גם כאן מדובר בהפרה של הסטנדרט הבינלאומי הנדרש על פי התקן. בפועל, בניגוד לטענות של אנשי החברה המתכננת, האסדה החלה לפעול ״בלא הדגמה מלאה לכך שהדרישות המחויבות על פי התקן של עיצוב ופעילות״ האסדה ״אכן קוימו״.
כותבי הביקורת הדגישו כי התגלה להם שהעובדים על האסדה היו חסרי מודעות "כמעט לחלוטין" לדרישות התקן הפדרלי האמריקאי שהאסדה מחוייבת לעמוד בו בכל הנוגע לבטיחות, וש״לא קיימות הקצאות לביצוע משימות על פי לוחות זמנים לטיפול בציוד שאינו חלק מהמערכת המסומנת״.
מהנדס הבטיחות שניתח את הדוח מדגיש את מה שנעדר לחלוטין ממנו ומהדיווח של משרד האנרגיה. אחריות הרגולטורים שאישרו את הפעלת האסדה מלכתחילה בלא שנבדק שהיא אכן עומדת בתקנים הנדרשים, וכשלו מלזהות בזמן אמת את הסכנות. ״איך ניתן לאסדה אישור הפעלה ללא וידוא תפעולי״ (operational verification), הוא שואל.
בתשובה לשאלה בנושא ענה משרד האנרגיה כי ״בשלב ההפעלה, נדרשה חברת "נובל" לעמוד ברגולציה הפדראלית האמריקאית - 250CFR30״. אלא שכפי שהמשרד עצמו דיווח, הביקורת מצאה ששתי האסדות לא מילאו את כל הוראות התקן האמריקאי ולכן האסדה לא עומדת בדרישות הפרקטיקה המיטבית בתעשיית הנפט.
יחידת ״זיקוק״ פנתה למשרד האנרגיה וביקשה להבין כיצד, ״אם מהדוח עולה, כי אסדת לוויתן לא עמדה בתקנים הנדרשים על פי החוק - איך העובדות הללו מסתדרות עם טענות המשרד לאורך השנתיים האחרונות, לפיהן מדובר באסדה שנבנתה לפי התקנים המחמירים ביותר בעולם? כיצד אושרה הפעלת האסדה ללא בדיקה מקיפה של הדברים הללו״.
ממשרד האנרגיה נמסר כי ״האחריות לתקינות האסדה היא בראש ובראשונה של מפעיל האסדה, חברת "שברון". המשרד מבצע פיקוח סדור על פעילות האסדה בהתאם לתקנים המתקדמים במשק (אירופה וארה"ב) וכאשר מתרחשת תקלה, הוא פועל לוודא שהלקחים מופנמים. על מנת למנוע תקלות, על המפעיל לוודא שישנם כלל האמצעים לטפל בהן במקצועיות ובדחיפות, ולמנוע הישנותן בעתיד, ככל וניתן. האירועים שקרו ב-2.5 התרחשו מתקלות אנוש ונמנעו כתוצאה מהמערכות האוטומטיות, בדיוק בהתאם להסדרי הבטיחות הנותנים מענה כולל״.
״זה כשל מערכות כולל״
דוח הביקורת שפורסם באוגוסט האחרון, כלל המלצות לפעולות שיש לבצע אותן בלוח זמנים מוגדר לתיקון הכשלים. בין היתר הוא ציין כי נובל-שברון צריכה לשקול להקים ״צוות ייעודי בעל הכשרה מתאימה והיכולת לבצע חקירה של כל תקלה והפקת לקחים... להבטיח שכל המסמכים הנדרשים על פי תקן הבטיחות זמינים לאנשי הצוות התפעולי, במיוחד עבור אלו שאחראים על חקירת התקלות, ושהם יעודכנו בהתאם לחקירות. לוודא שתכנית ניהול הבטיחות עומדת בדרישות ועונה על סטנדרט הבטיחות הנדרש״. אבל מאז לא פרסם משרד האנרגיה שום הודעה פומבית המבהירה אם ההמלצות והדרישות אכן יושמו.
מי שניהל התכתבות ענפה עם משרד האנרגיה בנושא הדוח הם אנשי עמותת ״שומרי הבית״. "בעקבות סדרת תכתובות שערכנו מול משרד האנרגיה בנושא, קיבלנו לאחר כ-7 חודשים ממועד הפנייה הראשונית עדכון כי 13 המלצות שהופיעו בדו"ח, הושלמו ע"י חברת שברון״,
אומר יוני ספיר יו״ר העמותה שעוסק בנושא קידוחי הגז במשך שנים. ״אבל לא נמסר לנו האם הן הושלמו בלו"ז שהומלץ ע"י RPS, קרי עד לסוף פברואר 2021, לכל המאוחר״.
ספיר מציין כי ״המלצה אחת, הנוגעת למשרד עצמו, לא הושלמה. אף על פי כן, הצוות המדעי שלנו הבחין בכך שהמידע שנמסר הינו חסר. פנינו שוב למשרד, שענה כי ההמלצה הזו (הנוגעת להנחיות המשרד בנוגע לדיווח אירועים חריגים) נמצאת בהליכי מימוש על ידי המשרד וכי בתום עדכון ההנחיות, המידע בנושא זה יעודכן באתר המשרד. מצער שהמשרד הצניע שדווקא הוא עצמו לא עמד בהנחיות הדו"ח ודווקא הוא לא עומד בלו"ז המומלץ ע"י חברת הביקורת. היינו מצפים ליותר שקיפות ויותר יושרה בהקשר לדו"ח החמור, שקבע כי האירוע הנחקר היה בעל פוטנציאל לאובדן חיים רבים".
מהנדס הבטיחות תוהה מה יקרה במידה ובאחת התקלות, המערכת האוטומטית לא תפעל, ולמה שאר הגופים שאמורים לפקח על המתרחש באסדות כלל לא מוזכרים כמעורבים בביקורת. ״זה כשל מערכות כולל. איפה מנהל הבטיחות, המשרד להגנת הסביבה שהוא המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים, ואנשי הבקרה ההנדסית במשרד האנרגיה״.
תקנות הבטיחות בעבודה בישראל דורשות מ״מחזיק המפעל״ לוודא שכל העובדים מכירים את הסיכונים הגלומים בעבודתם, מניעתם והגנה מפניהם ולוודא שהבינו את ההדרכה. בתשובה לשאלת זיקוק כי מהדו"ח ״עולה שהדבר לא בוצע ולכאורה יש פה עבירה על החוק. האם המשרד פתח בהליכים כלשהם בנושא, במידה שלא, מדוע לא״, הפנה אותנו המשרד ל״מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים הקהילתיים״.
כך גם בתשובה לשאלה ״האם הוכנה לאסדה תוכנית לניהול הבטיחות כנדרש בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות), תשע"ג-2013. אם כן, האם בוצע ניהול סיכונים כפי שנדרש בסעיף 5 (4) לתקנות אלו. מי היה מוסמך לאשר את הסיכון הקביל ועל סמך מה אישר אותו״. ענה משרד האנרגיה כי ״התכנית קיימת ומשרד האנרגיה דרש את הכנתה ועדכונה, אך הוא אינו הרגולטור לאכוף אותה. הרגולטור הינו מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים הקהילתיים״.
אלא שמינהל הבטיחות לא נמצא תחת משרד הרווחה, הוא פועל תחת ״זרוע העבודה״ של משרד הכלכלה, וממנו נמסר לנו כי הנושא הוא ״באחריות משרד האנרגיה ויש לפנות אליהם, בבדיקה שלנו, אין פעילות במים הטריטוריאליים״. זאת אומרת, שנכון להיום אף אחד ממשרדי הממשלה לא מפקח על קיומן של תקנות הבטיחות בעבודה באסדות הגז.
שבוע מאוחר יותר נמסר לנו מזרוע העבודה כי ״מינהל הבטיחות בזרוע העבודה במשרד הכלכלה מבצע ביקורי פיקוח בכלל ענפי המשק הישראלי. בתקופת הקורונה לא התאפשרו ביקורים וגישה מוסקת אל האסדות, המדובר באסדת לויתן שנמצאת במים הטריטוריאליים, בשל הגבלות שהייה וביקור קפדניות בהתייחס לבריאות צוות העובדים באסדות.
נציין כי בשגרה, באסדות מבוצעים ביקורים ואנו עומדים בקשר רציף עם משרד האנרגיה בנושא זה, ואף העברנו הערות והכוונה לגבי דרישות הבטיחות הנדרשות במהלך הביקורים האחרונים. החודש מתוכנן ביקור באסדות ויוטס צוות מפקחי מינהל הבטיחות שיורכב ממפקחי גהות, בדיקות כלים ובטיחות עובדים אל אסדת לויתן לביקור פיקוח מקיף. ביקור זה הוא חלק מתוכנית פיקוח מסודרת ומפורטת לשנת 2022 יחד עם משרד האנרגיה״.
בזרוע העבודה לא ענו לשאלה כמה ביקורים נעשו באסדות באותה ״שגרה״ שלפני הקורונה וקשה להדגיש כמה חמורים הטיעונים בתגובה ה׳מתוקנת׳. צוות של משרד האנרגיה הרי הגיע לאסדת לוויתן בעקבות התקלות במאי 2020. אנשי זרוע העבודה בהחלט היו צריכים להתלוות אליהם, בדיוק כפי שהבהיר מהנדס הבטיחות, ולא הייתה שום מניעה מהם להגיע לאסדה.
כמו כן, מלבד העובדה שבמשרד האנרגיה כלל לא ידעו לאיזה משרד שייכת זרוע העבודה הם גם הודו שלא היו בקשר איתם. בתשובה לשאלתנו האם טיוטות הדו"ח החמור על אי עמידת האסדה בתקנים ״הופצו להתייחסות גם למשרדים רלוונטיים אחרים (המשרד להגנת הסביבה, מנהל הבטיחות במשרד הכלכלה וכד'), והאם נערך דיון בנושא הממצאים״. ענה משרד האנרגיה כי ״הדוח ויישומו נסקרו במסגרת דיונים בפורום לוויתן והועבר לועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. הדוח הסופי הופץ לידיעה למשרד להגנת הסביבה״.
זאת אומרת שהדוח לא הועבר לזרוע העבודה וכלל לא ברור איזה ״קשר רציף״ היה בין המשרדים בנושא האסדה, מכיוון שבתשובה לשאלתנו כיצד משרד האנרגיה מוודא שכל הליקויים תוקנו ובמידה שתוקנו, ״האם למשרדי ממשלה נוספים היה חלק בפיקוח על התיקונים הללו, או שרק משרד האנרגיה פיקח עליהם״. ענו לנו ממשרד האנרגיה כי ״משרד האנרגיה היה המשרד הממשלתי היחיד שלקח חלק בפיקוח על תיקונים אלו״.
קשה לחשוב על דוגמא קיצונית יותר המבהירה את הפער בין ההכרזות על ״תקנים מחמירים ורגולציה מתקדמת״ לבין חוסר הפיקוח בפועל. בנקס מחדד עד כמה, במיוחד בתעשיית הגז והנפט, עבודת הרגולטור בשטח היא קריטית, ״זו סביבת עבודה קשה מאוד וחלקים משתחררים ובני אדם עושים טעויות״, הוא אומר, ״לכן חובה לדרוש לצד התקנים המחמירים ביותר, פיקוח״.
״נאמר לנו כי אירועים כאלה הם אירועי קיצון נדירים״
גם בכל הנוגע לפיקוח של המשרד להגנת הסביבה על הפליטות מהאסדות, נציגיו הודו שהיקף התקלות היווה עבורם הפתעה. "בבקשת ההיתר של נובל, נאמר לנו כי אירועי תקלה כאלו הם אירועי קיצון נדירים״. הסבירה שולי נזר, סמנכ״לית בכירה במשרד להגנ״ס בדיון בכנסת ביוני 2020. על פי נציגי המשרד בדיון, התקיימו ״11 אירועים בגלל התראות לחץ, 8 תקלות טכניות, 5 אירועי כשל מחשובי, הפעלה אחת לא נכונה ו-10 אירועים שגורם הכשל לא דווח לגביהם. בנוגע להפעלות תכופות של לפיד האסדה...התרחשו 24 אירועים שכללו הפעלת לפיד, כאשר ב-7 מתוכם הופעלו שני הלפידים על האסדה״.
במשרד להגנת הסביבה טוענים כי ״הפיקוח על דרישות היתר הפליטה לאוויר כולל דיווחים של פרמטרים תהליכיים שונים, מדידות תקופתיות של פליטות לאוויר מסוגים שונים (כולל באמצעות מצלמות), ניטור רציף של מזהמים הנפלטים לאוויר, ניטור סביבתי של האוויר״.
אלא שכל התקלות הללו התרחשו בזמן שמאנשי המשרד נמנעה הגישה למערכת הניטור הרציף והבקרה על מזהמים של האסדה. לכן קשה מאוד לדעת האם דיווחי החברות למרשם הפליטות אכן מלאים, ובלתי אפשרי לדעת האם המספרים כפי שפורסמו במרשם הפליטות של המשרד להגנת הסביבה ל-2020 אכן מהווים אומדן ריאלי של כלל הפליטות ממערך הייצור.
על פי המשרד להגנת הסביבה ״המשרד מקבל כיום את כל הנתונים המנוטרים והמדווחים כפי שנדרשים בהיתרים. בכוונת המשרד להשלים את ההיערכות הנדרשת לפרסום נתוני הניטור באתר האינטרנט במחצית השנייה של 2022״. בנוגע לחישוב פליטות ופעולות ניטור שלא מסתמכות על דיווחי החברות מסר המשרד כי ״המשרד בוחן כיצד מיושמות שיטות הניטור והאם יש שיטות ניטור חדשניות שניתנות ליישום. העבודה החלה בספטמבר 2021 וצפויה להסתיים במחצית השנייה של שנת 2022״.
במקרה של אסדת תמר, במשך 7 שנות ההפעלה הראשונות שלה היא פעלה ללא היתר פליטה, וקיבלה אישור הפעלה רק באוגוסט 2020. על פי המשרד להגנת הסביבה ״החל מכניסת ההיתר לתוקף האסדה מפוקחת בהתאם לדרישות״. מה היה לפני אוגוסט 2020? לא ברור.
״שקיפות ומתן אפשרות לציבור לבחון את המידע״
"הטענה הייתה במשך שנים שלחברות אין אינטרס שיהיו דליפות"', אומר ד״ר דניאל מדר, חוקר ומומחה לפליטות מתאן (גילוי נאות - ד״ר מדר כתב גם חוות דעת כלכלית בנושא עבור גרינפיס ישראל) ״כי זה עולה להם בהפסד של גז, אבל גילו שהטענה הזו היא קשקוש ויש דליפות עצומות... אם יש לך פליטה סולידית באזור הבאר או בצינורות מתחת לים, אז הם לא יכולים לגלות את זה אלא אם תהיה ירידת לחץ פתאומית בצינורות, אבל אם יש לך דליפה קבועה בהיקפים משמעותיים אבל לא עצומים, אז הם לא יגלו ואף אחד גם לא יפקח עליהם ויורה להם לתקן את זה״.
בנקס מדגיש את חשיבות הפיקוח הרציף ושקיפות הנתונים. ״אין עדיין תחליף לאנשים שנמצאים על וסביב המתקנים ובוחנים את הדליפות בצורה יסודית שלא מסתמכת רק על אמצעי ניטור קבועים שנמצאים במתקן״, הוא אומר. ״ישנם כמובן הבדלים שונים באכיפה בין המדינות בארה״ב, אבל באופן כללי הרגולציה בנויה כך שיש חובה להחליף ציוד לקוי. אנחנו יודעים שישנם חלקי ציוד שתוכננו או נבנו באופן שמאפשר דליפות גז, ולכן החברות נדרשות להחליף כל תקופת זמן חלקים שדולפים בחלקי ציוד נקיים יותר. ואז יש דרישות בנוגע לכמה תכוף יוצאים צוותים שפועלים על פי נהלי זיהוי ותיקון דליפות. כל המידע הזה מועבר לממשל ועל פי חוק הוא שקוף וזמין לציבור״.
כשאנחנו מציגים לחוקרי Clean air task force את הטענות של יחידת המדען הראשי במשרד האנרגיה כי חישובי הפליטות על פי המקדמים הבינלאומיים המקובלים ״לא מתאימים מכיוון שתשתיות הגז הטבעי בישראל נבנו בעשור או שניים האחרונים, ובתקנים מודרניים ומחמירים ביותר״, יש להם הרבה מה לומר בנושא.
״באיטליה בחנתי מתקני אגירה של גז שנבנו על פני עשר השנים האחרונות ולא אמורות להיות בהם שום דליפות, ובחלקם איתרנו דליפות חמורות״, אומר ג׳יימס טוריטו בשיחה עם זיקוק.
טוריטו הוא מנהל קמפיין ״פליטות העל״ של הארגון, מומחה עולמי בתחומו, המבצע את ניטור הדליפות והפליטות בשטח בעזרת מצלמות תרמיות ואחראי לגילויים המשמעותיים ביותר בשנה האחרונה בנוגע לפליטות חמורות ממתקני ייצור דלקים פוסיליים ברחבי אירופה.
להסבר על שימוש במצלמות תרמיות, ליחצו כאן.
על הטענה כי מתקנים חדשים הנדרשים להתקין כלי ניטור שיזהו דליפות ויספקו דיווח במידה וישנה פליטה כלשהי מהמערכת, הוא מספר לדוגמא כי ״ברומניה הגענו למתקן גז חדש לגמרי. דיברתי עם מנהל האתר, שהכיר היטב את המערכת שנבנתה והצהיר שזה האתר היחידי שהוא מוכן לנהל ברומניה, מכיוון שאתרים אחרים סובלים מדליפות ומנשבים כמויות גדולות של מזהמים. הלכתי איתו ברחבי האתר, ובאחד ממיכלי האגירה, שהיה בן פחות מחמש שנים, זיהינו שחלק מהצינורות משוחררים, והוא היה בשוק. הוא אמר שמותקנים אמצעי ניטור מתקדמים שאמורים לקלוט פליטות מתאן ולהתריע. אבל הם היו מותקנים במקום נמוך מדי ולא קלטו את הגז שמתנדף ממעלה המיכל״.
אנשי הארגון מדגישים כי אם אין מידע עצמאי שנאסף בזמן אמת, הטענה על מערכות חדשות ותקנים מחמירים היא חסרת תוקף. ״ברגע שצוותי פיקוח ממשלתיים נמצאים בשטח הם פועלים על פי נהלי זיהוי ותיקון דליפות והמידע מתועד״, אומר בנקס ״ואז יש לנו אפשרות לעבור ולבחון את כל המידע הזה. שקיפות ומתן אפשרות לציבור לבחון את המידע שנאסף בזמן אמת היא דבר שכל ממשל תקין צריך לשאוף אליו בעדיפות עליונה״.
בישראל, נכון להיום לא קיימות מדידות שאינן ״על הנייר״, המבוצעות על ידי עובדי מדינה שהתמחו בנושא. בארה״ב למשל, אומר בנקס, ״בפלטפורמות שנמצאות בים, רוב הבדיקות נעשות על ידי הממשל הפדרלי והם לרוב יודיעו לחברות שהם מתכוונים להגיע, אבל הם מקיימים גם ביקורות פתע, ואנחנו יודעים על ביקורות כאלה שמצאו ליקויים ודליפות חמורות״.
על פי ההיתר בישראל, החברות ״חייבות להריץ בדיקות על הצנרת שלהן אחת לכמה זמן״, אומר עדי וולפסון, פרופסור להנדסה כימית במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומומחה לקיימות, ״אבל האם אתה בודק גם במרחב, האם יש לך איזה ניטור סביבתי? כי בזמן שבדקת את הצנרת במקום אחד, חומרים יכולים להיפלט במקום אחר. היום הם עושים איזשהו סוג של ניטור סביבתי, אבל אני לא יודע מה ואיך הם מודדים, והאם זה המקום הנכון למדוד, זאת אומרת איפה החיישנים ממוקמים. המדדים גם לא נגישים״.
בעצם, כיום, המידע היחיד שנגיש לציבור הישראלי הוא דף הודעות בנושא ״תפעול אסדת לוויתן״ שמפעיל משרד האנרגיה ובו, לכאורה, אמורות להיות מוצגות בשקיפות ובזמן אמת כל התקלות המתרחשות על האסדה. אלא שלא כל התקלות מוצגות בו ופירוט התקלות שכן מוצגות לא נכתב בשפה ברורה לציבור.
כך למשל, שריפה במטבח האסדה שהתרחשה ב-17 לאוקטובר 2020, והובילה לאירוע חמור של פליטת הגז שעל האסדה לאוויר, לא מוצגת בדיווחים, ומנובמבר 2020 ועד אפריל 2021 כלל לא מופיעים דיווחים, זאת למרות שמעקב של ארגון ״שומרי הבית״ זיהה על פני אותם החודשים הפעלות של הלפידים. ביולי השנה, משום מה, הופסקו הדיווחים לחלוטין.
בתשובה לשאלת ״זיקוק״ מדוע ״בדף הדיווח על תפעול אסדת לוויתן יש הפסקה בדיווחים על תקלות בין נובמבר 2020 ועד ל-28.4 ב-2021. זאת למרות שמהחוף היה אפשר לראות במהלך החודשים האלה flaring כמה פעמים במהלך כל חודש מנובמבר עד סוף אפריל. למה קיים הפער הזה, ולמה אין דיווחים מאז יולי השנה״. משרד האנרגיה מסר כי ״רק תקלות מהותיות מדווחות באתר המשרד. בתקופה עליה שאלת לא היו תקלות שכאלה. לאחר שנסיים את בחינת הנתונים מחודש אוגוסט ואילך, הם יפורסמו באתר״.
בתשובה לשאלה מדוע לא מופעל דף דיווחים גם עבור אסדת תמר, מסר משרד האנרגיה כי ״הדיווחים מאסדת תמר מעטים ביותר, ונבחן את האפשרות לפרסמם באתר המשרד״. זאת אומרת שגם כאן, הרצון לייצר ״שקיפות והסברה לציבור״ מסתיים ברגע שבמשרד מחליטים שהם לא יפרסמו נתונים בזמן אמת ויסננו על פי שיקול דעתם מה הן תקלות שראוי לדווח עליהן לציבור ומה לא.
ההתנהלות הזו של הרגולטורים רחוקה מאוד מאותו ״ממשל תקין״, עליו מדבר בנקס. המידע לא מוצג באופן שקוף לציבור ובמקרה של פליטות מתאן, המידע החלקי מעובד על ידי אנשי המקצוע במשרדי הממשלה ומועבר לקובעי המדיניות ולציבור בלי הפניות למקורות ולמקדמים עליהם התבססו בחישוב ובלא ההדגשות המחייבות, שמבהירות שמדובר על אומדנים, דיווחים ומדידות תקופתיות של החברות עצמן, ולא על איסוף מידע רצוף ועצמאי.
״זו לא שאלה של מחיר, יש ביקוש אדיר לגז״
ב-13 לאוקטובר השנה התכנסו בכנסת נציגי משרד האנרגיה, המשרד להגנת הסביבה וארגונים סביבתיים שונים לדיון ב״וועדה המיוחדת לענייני הקרן לאזרחי ישראל״, או בשמה הקצר והידוע יותר, ועדת ״קרן העושר״. על סדר היום עמדה סקירה של שרת האנרגיה קארין אלהרר ומנכ״ל המשרד היוצא אודי אדירי בנוגע לשוק ייצור הגז בישראל.
עבור אדירי, זו הייתה הזדמנות אחרונה לפני שהוא מסיים את תפקידו, להציג את קמפיין הגז ה״טבעי״ שהמשרד בניהולו מקדם בשנים האחרונות. השרה אלהרר, שפתחה את הסקירה, העלתה מיד את נושא המחלוקת המרכזי בין הארגונים הסביבתיים לבין משרדי הממשלה. ״השאלה שאנחנו שואלים כאן״, אמרה, ״היא איך מנהלים את משק ייצור הגז המחצבי בישראל באחריות, כדי להקטין את הפגיעה בים ואת פליטות המתאן, לצד שימור העצמאות האנרגטית של ישראל״.
אדירי, שהקרין בפני הנוכחים מצגת מרשימה, הסביר כי ״קרתה כאן מהפכה עוד לפני הסכמי אברהם והפוטנציאל עכשיו הרבה יותר גדול. וזה ברמה הדקלרטיבית, אבל יש לנו את זה גם מעשית ובכסף. נחתמו הסכמי יצוא גדולים ומשמעותיים בין חברות בישראל לבין חברות מצריות וירדניות. יצוא בהיקפים שאין שום ספק, אין שום קנה מידה, הם העסקאות הכי גדולות שישראל סיפקה משהו למדינות האזור. בכל יום המצרים מבקשים עוד גז, לכן זו לא שאלה של מחיר, יש ביקוש אדיר לגז״.
בדבריו שוב חשף אדירי את התפיסה המקצועית של המשרד כפי שגם הופיעה ביוני האחרון ב״טיוטה להערות הציבור״ של הוועדה בראשותה הוא עומד, לבחינת מדיניות משק הגז של ישראל. המלצות הצוות הציעו בין היתר ״להמשיך ולעודד את חיפושי המשאב״, וקבעו כי ״על פי הסקירה הבינלאומית, קיימת מגמה בולטת לשינוי בתמהיל מקורות האנרגיה העולמי העתידי לייצור חשמל ושאיפה לצמצום פליטות. כפועל יוצא מכך קיים "חלון הזדמנויות" גלובלי של 2 עד 2.5 עשורים למכירת הגז הטבעי המופק מהמאגרים לייצוא״.
בין ארגוני הסביבה לאנשי המשרד אין ויכוח על התרומה של מאגרי הגז הפעילים למשק החשמל הישראלי, וגם לא על העובדה כי העצמאות האנרגטית של ישראל מובטחת ל-50-60 השנים הבאות, בזכות המאגרים הנוכחיים. אבל לצד זאת, ידוע וברור לכולם שמשק ייצור הגז מזהם, והוא מהגורמים המשפיעים ביותר על שינויי האקלים.
לכן, המחלוקת לא קשורה לנושא השימוש בגז, אלא לשאלה האם הממשלה הנוכחית תמשיך לקדם את עמדת פקידי משרד האנרגיה הגורסת כי יש לתמוך כלכלית, על ידי הקצאה של סכומי עתק, בדמות תמריצי מס, ציוד ומערכות הגנה והטבות רגולטוריות, בפיתוח שדות גז ונפט מזהמים נוספים לצרכי יצוא. זאת בשם ההבטחה לרווחים לא ברורים שאולי יזרמו בעתיד לכיסי הציבור הישראלי, ויבואו על חשבון השקעה רחבה יותר בפיתוח אנרגיות מתחדשות.
נכון למאי האחרון, קיימים בשטח הימי של ישראל 16 רשיונות חיפוש גז ונפט בים, ו-10 חזקות. כל רשיון חיפוש ניתן לשלוש שנים עם אפשרות להארכה עד שבע שנים והוא מכסה שטח שיכול להגיע עד לגודל של עד-400 קמ״ר שהם 400 אלף דונם. במידה ומתגלה בשטח החיפוש מצבור גז או נפט משמעותי, לבעל הרשיון ניתנת ״חזקה להפקת גז טבעי ונפט״ ל-30 שנה, עם אפשרות הארכה ל-20 שנה נוספות.
פקידים בכירים במשרד מעוניינים מזה זמן רב לקדם מכרז ל-25 רשיונות חיפוש נוספים בים, שיכולים להשתרע על פני כ-9600 קמ״ר נוספים בשטח הימי של ישראל, כשהם מקווים שיימצאו מאגרי גז משמעותיים שיופנו לשוק העולמי ויהפכו את ישראל למעצמה של יצוא גז. אלא שהמודעות ההולכת ומתרחבת בנוגע לגודל הפגיעה הסביבתית שגורם משק ייצור דלקי המחצבים, והלחץ ההולך וגובר על ממשלות בעולם לנטוש את הפקת הדלקים המזהמים לטובת אנרגיות מתחדשות, העמידו אותם בבעיה.
לכן החליטו במשרד האנרגיה לייצר מסמך שיכלול נתונים המוכיחים שבישראל, בניגוד למה שמתרחש בעולם, המצב שונה ומדובר בתעשייה שכמעט ולא מייצרת זיהום או פליטות מתאן. לצורך המשימה, גויסה יחידת המדען הראשי במשרד, שבינואר השנה, כמה שבועות בלבד לאחר ״התנעת ההכנות״ למכרז חיפושי הגז החדש, פרסמה דוח יוצא דופן בנושא שלא עסקה בו קודם לכן, וכותרתו - ״תרומת פליטות לא מוקדיות של מתאן לאפקט החממה״.
״לא משנה מה התעשייה אומרת, יש הרבה יותר פליטות״
מהו אם כן בכלל אותו מתאן מדובר, ומה הן הפליטות הלא מוקדיות שלו? המתאן הוא אחד מגזי החממה ומהווה את המרכיב המרכזי בגז המחצבים. גזי החממה הינם גזים באטמוספירה הלוכדים חלק מהקרינה התת-אדומה (החום) הנפלטת מכדור הארץ ועל ידי כך תורמים ליצירת ״אפקט החממה״.
מוערך כי המתאן, שרמתו האטמוספרית הגיעה בשנת 2020 לשיא היסטורי מאז שהחלו המדידות בשנות ה-80', אחראי לכשליש מההתחממות הגלובלית. בעוד שריכוזו באטמוספירה נמוך בהרבה מזה של פחמן דו חמצני, הרכבו הכימי של המתאן הופך אותו ליעיל במיוחד בכליאת חום, ועל פי החישובים העדכניים, על פני 20 שנה הוא יוצר אפקט חממה גבוה פי 84-86 מזה של פחמן דו חמצני. לכן נושא המתאן תפס מקום מרכזי גם בועידת האקלים האחרונה בגלאזגו, במהלכה התחייבו 105 מדינות (ביניהן גם ישראל) להפחית את פליטות המתאן ב-30% עד לשנת 2030.
בניגוד לפליטות מתאן שמתרחשות בזמן תקלות, פליטות לא מוקדיות הן דליפות גז בלתי מכוונות שמקורן בייצור ועיבוד במתקני הגז והנפט השונים, ובמערך ההולכה והחלוקה. בפועל מדובר על הפסדי אנרגיה ממושכים בשיעור נמוך - פליטות לאוויר של גז אגרסיבי חסר צבע או ריח, מכל מרכיבי המערכת, דבר שמקשה מאוד על זיהוי שלהם באופן רציף ומקיף.
מחקרים עדכניים מהשנים האחרונות מעידים כי פליטות המתאן מתעשיית ייצור הגז והנפט הוערכו בהערכת חסר של בין 25% ל-60%, כאשר פליטות ממקורות טבעיים נמוכות יותר ממה ששיערו חוקרים בעבר. הסיבה לפערים הגדולים בחישובים השונים נוגעים לעובדה שברוב המקרים מדובר בהערכות שמתבססות על חישוב על פי מקדמים שנקבעו מראש ולא במדידה בפועל של כל מתקן או מערכת.
ג׳ונתן בנקס מסביר כי ״במרשם הפליטות הלאומי של ארה״ב, פליטות המתאן מתעשיית האנרגיה הפוסילית מוערכות בהערכת חסר של כ-60%. וזה מתברר מתוך עבודה אדירה של ניתוח, מדידה ומחקר מדעי ברחבי ארה״ב, שיש בה תעשייה מגוונת מאוד של הפקת גז ונפט. הממצאים הללו מאושרים גם על ידי מחקרים שנעשו בחלקים אחרים של העולם״.
״אני חושב שמבחינת הפרספקטיבה המדעית ישנה הבנה שלא משנה מה התעשייה אומרת, יש הרבה יותר פליטות״, אומר בנקס בעל נסיון של מעל 20 שנה בתחום. על המקדמים עליהם מתבססים חישובי ההערכות כיום בעולם הוא מסביר כי ״לעיתים קרובות אין לתעשייה מושג. צריך לזכור שברוב המקרים הם לא מודדים בפועל את הפליטות בשטח, הם מתבססים על מערכת שפותחה לפני שנים ומנצלת שיטת מדידה של מקדמי פליטה ונתוני פעילות - activity data - בעצם מדובר במחקר שהעריך כמה מתאן חלקי הציוד השונים הממוצעים פולטים ועליו התבססו החישובים בכל רחבי העולם בלי קשר לתרחישים השונים שנוגעים לאיך הגז מיוצר ומשונע״.
״אם אתה זוכר, לווייתן ביקשו את ההיתר והמשרד לא נתן להם את ההיתר בהתחלה״, אומר פרופ׳ וולפסון, על שיטת החישוב המתבססת על מספר חלקי המערכת.
״הטענה הייתה שהם בעצם לקחו כ-1,403 רכיבים בחישוב במקום כ-8,852 רכיבים. השיטה היא שמצד אחד אתה צריך מראש להגיד שאלה הרכיבים שיש לך ופוטנציאל הפליטה של כל רכיב מחושב לפי פקטורים מקובלים בעולם ואז מוערך כמה מתאן ייפלט״.
״מה שלא מופיע בחישובים האלה הוא מה שאנחנו קוראים לו פליטות על״, אומר בנקס, ״אירועי פליטה גדולים לא מתוכננים, או שיכולים להיות מתוכננים במקרה של נישוב (שחרור מכוון של מתאן לאוויר במתקני גז ונפט) של מזהמים. אבל יש לך גם תאונות ובעיות במערכת שיוצרות לך בפתאומיות כמויות מאסיביות של מתאן וזה לא אמור לקרות אז זה לא מופיע בשום מרשם, כי במרשם מופיע רק חישוב שמתבסס על ההערכות שעוסקות באיך המערכת אמורה לתפקד, ולא על פליטות של מתאן בפועל״.
בנקס מבהיר את החשיבות של מדידות אמת עצמאיות שלא מתבססות על הנתונים המסופקים על ידי החברות. ״הדרכים הכי פשוטות יחסית לקבל קריאת פליטות הן סקרים אוויריים״, הוא אומר, ״מטוסים קלים שטסים מעל לאסדות עם ציוד חישה. וזה משהו שממשלה יכולה לעשות בצורה די פשוטה. בטח במקרה של ישראל, כשהאסדה נמצאת במרחק של 10 קילומטרים מהחוף והיא יחסית קרובה״.
״בעולם עדיין לא קרובים למספר הזה״
חזרה לדוח של יחידת המדען הראשי במשרד האנרגיה, עליו חתומה ד״ר עינת מגל, שבאותו הזמן כיהנה כמנהלת תחום מחקר מדעי האדמה ביחידה. מי שאחראי לפקח ולפרסם נתונים בנוגע לפליטות גזי חממה וזיהומים של התעשייה בישראל הוא הרגולטור בתחום, המשרד להגנת הסביבה, לכן, המסמך שיצא בתחילת השנה וקבע כי סך הפליטות הלא מוקדיות של מתאן ממשק גז המחצבים בישראל עמד על 0.014% מכלל ייצור הגז לשנת 2019, בלט בחריגותו.
בנקס מודה שהוא לא נתקל בנתוני פליטות כה נמוכים כמו אלו המופיעים בדוח משרד האנרגיה. "יש תאגידים שהצהירו כבר על השאיפה שלהם לרדת ל-0.20% פליטות מסך הייצור שלהם, אבל בעולם עדיין לא קרובים למספר הזה״, הוא אומר.
בפברואר, ביום יציאת הדוח, פרסמה שני אשכנזי, כתבת הסביבה של גלובס, כתבה ביקורתית עליו. אשכנזי הסבירה כי ״שרשרת האספקה של הגז כוללת שלושה מקטעים: הפקה ועיבוד, הולכה ואחסון וחלוקה, אשר לכל אחד מהם השלכות סביבתיות״. כדי לאמוד את פליטות המתאן בשלב ההפקה והעיבוד הסתמכו במשרד האנרגיה על דיווחי החברה, ועבור ״מקטע ההולכה השתמשו במשרד האנרגיה בנתוני חברת נתג"ז ( ״נתיבי גז״ - החברה הממשלתית האחראית על הקמת ותפעול מערך הולכת הגז), על אף שאלה מתבססים על הערכה ולא על בדיקה בפועל״.
בכתבה הובהר כי ״למרות שזוהי ההערכה הראשונה שמבצע משרד האנרגיה באשר לפליטות המתאן בסקטור הגז, הפער המשתקף מהמסמך ביחס לנתוני מחקרים אקדמיים בעולם מעורר שאלות. ראשית, מדובר בהערכות ובחישובים, אך לא במדידה בפועל של הפליטות. הדוח עצמו מתייחס לפליטות של אסדת תמר ואסדת מארי B, ולא לאסדת לוויתן אשר לגביה עדיין אין נתונים שאינם תיאורטיים - אך היא חולשת על 60% מהגז בישראל. כלומר, הדוח מתייחס רק ל-40% מסקטור הגז״.
גם פרופ׳ וולפסון וד״ר מדר, שהתראיינו לכתבה ב׳גלובס׳ ייחסו את הפער בממצאי הדוח, לכך שהמחקר לא בחן את כל מעגל החיים של ייצור הגז, משלב הפקת הבארות ועד אספקת הגז לצרכן הקצה, ולעובדה שההערכות מתבססות על נתוני החברה עצמם. אבל כולם יצאו מנקודת ההנחה שהנתונים המוצגים בדוח, גם במידה שהם חלקיים, מתבססים על נתונים מהימנים ומתודולוגיה ברורה של מדעני משרד האנרגיה.
כשבועיים לאחר פרסום הכתבה, פרסמה מי שחתומה על הדוח, ד״ר עינת מגל, טור תגובה בגלובס תחת הכותרת ״פליטות מתאן בישראל, לא מה שחשבתם״. היא הסבירה כי ״החשש מפני ההשפעות של הפליטות הלא ידועות של הגז הטבעי, הביא רבים לטעון, כי הגז הטבעי לא רק שלא הפחית את היקף פליטות גזי החממה, אלה אף הגדיל אותן. אולם...נכון להיום הגז הטבעי, על כל מגרעותיו, הינו הגורם שהביא להפחתה המשמעותית ביותר של פליטות גזי חממה… לאחרונה העריך משרד האנרגיה את היקף פליטות המתאן ממערכות הגז הטבעי בשנת 2019 ב-1.12 קילו טון מתאן. מדובר בשיעור נמוך ביותר של אובדנים, בסדר גודל של מאית האחוז (0.014%) מכלל הגז הטבעי שהועבר במערכות באותה השנה… הדבר נובע מכך שכל תשתיות הגז הטבעי בישראל נבנו בעשור או שניים האחרונים, ובתקנים מודרניים ומחמירים ביותר״.
מגל לא התייחסה כלל לעובדה שאולי מדובר בתקנים המחמירים ביותר, אבל כפי שהמשרד בו היא עובדת פרסם בעצמו רק כמה חודשים לפני כן, אסדות הגז לא עמדו בכל דרישות התקנים הללו. מה עוד לא מוזכר? בדוח של יחידת המדען הראשי מצוין כי במהלך מרץ 2019 הסתיימו ההתקנה וההרצה של מערכות ייעודיות לצמצום פליטות לאוויר מאסדת תמר, שלפני כן הייתה אחד המתקנים המזהמים בישראל אבל לא מובהר כי היתר הפליטה לאסדה ניתן רק באוגוסט 2020. על פי מכתב שהועבר לשומרי הבית בנובמבר 2019 מאגף איכות אוויר במשרד להגנת הסביבה התברר כי ״האסדה כיום פועלת ללא היתר פליטה ולפיכך נתוני הניטור הרציף טרם מועברים״.
״להגיד לך מה מורכב מבחינת מערכות, מה יש שם, אני לא יודע להגיד לך״, אומר פרופ׳ וולפסון על אסדת תמר, ״כשאמרו שיתקינו מערכת סגורה ב-2019 בתמר ויגיעו, הפלא ופלא ל-99% הפחתה של פליטות, על סמך מה הם קובעים את זה? המשרד קובע על סמך שלוש אנליזות שעשו באותו היום, וכשהסתכלתי על האנליזות ראיתי שהחברה שביצעה את האנליזה לא מאושרת מבחינת המשרד להגנת הסביבה לעשות בדיקות מתאן. למשרד לא הייתה בעיה לדווח על ההפחתה הזו שהתקבלה על סמך נתוני חברה שהם עצמם לא הסמיכו לבצע את הבדיקות. אין שום הוכחה איך הם הגיעו להפחתה הזו״.
מהבדיקה שביצע פרופ׳ וולפסון מתברר גם כי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות לא הייתה אחראית על תוצאות הבדיקות ומסמך של אנליזה נוספת, בוצע על ידי נובל, החברה המפעילה של האסדה ולא מפורט בו מה הייתה שיטת המדידות, כמה מדידות בוצעו ומתי. ומה קרה מבחינת פליטות מתאן עד שהסתיימו פעולות ההתקנה של המערכת החדשה? גם לא ברור.
פער בלתי נתפס, הגבוה פי 40 עד 50 מהערכות משרד האנרגיה
מכיוון שמתברר שאומדני פליטות המתאן מאסדת תמר ב-2019 לא מבוססים על נתונים שאפשר לוודא את אמינותם מבחינה מדעית, יש צורך לכמת את הפליטות בשיטה, של ״שימוש במקדמי פליטה גנריים עבור המקטעים השונים בהתאם להנחיות IPCC״ - זאת על פי מוסד שמואל נאמן, שכתב את עבודות המחקר בנושא למשרד להגנת הסביבה.
בעולם קיימות מספר שיטות חישוב מקובלות להערכת פליטות המתאן, כשכל אחד מהחישובים יביא לתוצאות שונות. לצד מקדמי החישוב השמרניים ביותר של ה-IPCC, ישנה גם שיטת החישוב של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה (IEA) ושל הסוכנות להגנת הסביבה של ארה״ב (EPA).
צוות זיקוק השתמש במקדמי פליטה גנריים עבור המקטעים השונים בהתאם להנחיות ה-IPCC ולהמלצות מוסד שמואל נאמן, וערך שורה של חישובים על פי הפרמטרים השונים (אורך הצנרת / נפח ייצור הגז) ומצא כי בחישוב השמרני ביותר (מקדם מעודכן ל-2019), מדובר בפליטות כוללות שנעות בין 42.74 ל-55.84 קילו טון מתאן מכל שרשרת הייצור. זהו פער בלתי נתפס, הגבוה פי 40 עד 50 מההערכות אותן פרסם משרד האנרגיה.
בדיקת ׳זיקוק׳ מעלה שלצד התעלמות ממקטעים בשרשרת האספקה, בדוח יחידת המדען הראשי, מוצגים גם בין היתר חישובים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המתבססים על מקדמים לא מעודכנים. התוצאה הסופית מציגה נתון מופרך שלא נקבע על סמך מתודולוגיה מדעית קוהרנטית ומנמיך בצורה מעוותת את הערכת הפליטות בשנת 2019. טעויות החישוב כל כך מובהקות, שהן מעלות שאלות קשות בנוגע לתהליך הביקורת המדעית בכתיבת הדוח ולהחלטה של יחידת המדען הראשי במשרד האנרגיה לפרסם אותו כפי שהוא.
לטבלאות החישוב המלאות של יחידת ״זיקוק״ ליחצו על הלינק.
בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הגוף המנהל את חישובי מצאי הפליטות הלאומי סירבו לבקשת ״זיקוק״ לקבל את טבלאות החישוב המלאות של פליטות גזי החממה בישראל ומסרו כי ״חישוב הפליטות מתבסס על מדריכי ה- IPCC בכל סקטור פליטה. לא ניתן להעביר את טבלאות החישוב שכן חלק מהם מכילות מידע פרטני שלא ניתן לחשוף״.
בנוגע לשימוש במקדמים לא עדכניים הסבירו כי, ״חישוב פליטות גזי חממה נעשה בהתאם להנחיות שהלמ"ס קיבלה מה- UNFCCC (אמנת שינוי האקלים)...כאשר תהיה הנחיה אחרת יעודכנו המקדמים. ראוי לציון שהנתונים מתפרסמים גם בטונות, כך שהמשתמשים יכולים להכפיל את הנתונים במקדמים לפי ראות עיניהם״.
בעצם, בלמ״ס מבהירים שבמשרד האנרגיה יכלו לקחת את הנתונים הגולמיים ולחשב אותם על פי המקדמים העדכניים וכך אפשר היה לייצר אומדן הנאמן יותר למציאות.
ממשרד האנרגיה נמסר לנו בתגובה כי ״אנחנו מכבדים את הבדיקה, אך דוחים את הטענות. בעוד שצוות "זיקוק" (שנשמח להבין מה התמחותו) השתמש בנתונים "גנריים" שאינם רלוונטיים לישראל, הדוח של המשרד התייחס למצב הספציפי של ישראל ובהסתמך על נתונים הידועים לגביה. לכן, לדעתנו אמינותו גבוהה בהרבה. לעניין נתוני הלמ"ס, טענתכם אינה נכונה ועמדת הלמ"ס זהה לעמדתנו, שכן הסיבה להצגת הנתונים כפי שנעשתה היא לצורך נוחות ההשוואה עם נתונים אחרים״.
אלא ש״נוחות השוואה עם נתונים אחרים״ לא רלוונטית במידה והדוח מבקש לשקף הערכה מדעית. הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית, ה-EPA, מבהירה כי למרות שבמצאי הפליטות עדיין משתמשים במקדם לא מעודכן, ״בכל הקשור לפרסום דוחות מדעיים של הסוכנות יש לקבוע את האומדנים על פי ההערכה המדעית העדכנית ביותר של IPCC ככזו המשקפת את מצב המדע. בכל פרסום מדעי, ה-EPA יתייחס ל-GWPs העדכניים ביותר״.
להסבר מהו מקדם GWP ולמה הלמ״ס מחשב את מצאי הפליטות על פי מקדם לא עדכני לחצו כאן.
גם אם במידה ובדוח של משרד האנרגיה הוחלט שלא להביא בחשבון את האומדנים ואת המאפיינים הספציפיים של כל רכיב במערך ההפקה, העיבוד, ההולכה והחלוקה של הגז בישראל, בהתאם להנחיות של ארגון ה-IPCC ועל פי המקדמים המעודכנים, הייתה על כותבי הדוח החובה לציין זאת בגוף הדוח, אלא שהדבר לא נעשה.
מי שמסרבים להגיב בפומבי על הדוח מאז שהתפרסם, הם אנשי המשרד להגנת הסביבה, למרות שכל נושא חישובי פליטות המזהמים נמצא תחת אחריותם. במענה לבקשתנו לקבל את תגובתם לדוח של משרד האנרגיה נמסר לנו כי ״נושא המתאן הוא משמעותי למשרד, וכאמור...נעשתה עבודה להערכת פליטות מתאן ממשק הגז בישראל על-ידי מוסד שמואל נאמן עבור המשרד ועודכנה בפברואר 2021. מהעבודה עולה כי ישנה שונות גדולה באומדנים של פליטת מתאן ממערכות גז בעולם, אשר נאמדת במרבית המדינות בטווח שבין 0.5% ל-3% מכמות הגז המופקת״. חישוב ׳זיקוק׳, בהקשר הזה, נמצא בטווח הנמוך, האופטימלי, של בין 0.64% ל-0.83% מכמות הגז.
בסופו של דבר, נעשה ברור כי חישוב הפליטות בישראל לא מסתמך על מדידה עצמאית סביב המערכת בזמן אמת, אלא על אומדנים שמצריכים חישובים מורכבים, המקלים מאוד על האפשרות לבצע בהם מניפולציות. ״צריך לזכור שרוב האכיפה נעשית על הנייר, זו הבעיה העיקרית. הרגולטור בוחן את המסמכים שהחברה הגישה ובודק אם הם חישבו את הפליטה על פי המקדמים הנכונים ואם יש שגיאות בחישובים שלהם״, אומר ג׳ונתן בנקס.
״בישראל כ-77% מפליטות המתאן הן מפסולת אורגנית״
כשההכרזות של יחידת המדען הראשי כי בדוח ״מובאים ערכי הפליטה על פי ההערכות לתשתיות בישראל״, מלוות בנסיון ״מיתוג מחדש״ של הגז, שכולל טענות שהגז הוא לא דלק פוסילי - בלומדות ״חינוכיות״ המשבחות את תעשיית הגז המוצגות בפני עשרות אלפי תלמידים ובפרויקט של משרד החינוך שמפנה לסרטונים שהופקו על ידי נובל אנרג׳י וחברת דלק, עולה תמונה מדאיגה של קמפיין מקיף ואגרסיבי שמבקש לעצב את תודעת הציבור בישראל.
פרופ׳ וולפסון היה אחד מהמדענים שהתבקשו לבקר את חישובי צוות ״זיקוק״. ״הדוח ששווק על ידי המשרד כאמת מדעית, היה לא מקצועי ואפילו רשלני, שלא לומר מוטה ומטעה״, הוא אומר לאחר שעבר על טבלאות החישובים. ״הוא לא התייחס לכל שרשרת האספקה והסתמך על נתונים שהועברו על ידי החברות עצמן ועל חישובים חיצוניים שעשו שימוש במקדמי פליטה ישנים ולא מעודכנים. כל זאת מבלי לבחון את מהימנותם של המספרים, להרהר בהם או לערער עליהם… כמו כן, הוא הציג השוואה סלקטיבית של היקף הפליטות של מתאן בישראל יחסית למדינות אחרות, וכל זאת כדי להראות שלא רק שהפליטות בישראל זניחות באופן אבסולוטי אלא גם באופן יחסי, ולקבוע ששיטת ההפקה בישראל נקיה יותר כיוון שהמערכות בישראל חדשות״.
״במשך שנים ארוכות מקדם משרד האנרגיה כמעט בכל דרך את משק הגז בישראל, על חשבון האנרגיות המתחדשות. לאורך הדרך, וברצון לשכנע את הציבור שמדובר בבשורה ירוקה, המשרד לא בחל גם בפיזור של פייק ניוז, לרבות שימוש בהגדרות פסאודו-מדעיות, למשל כשכינה את הגז כגז ירוק או גז נקי או כאנרגיה מקיימת, ואפילו בפייק-מדע, כשקבע שלא מדובר בדלק פוסילי״.
כאן יש מקום להבהיר. גם אם הנתונים האלה, שאינם קלים להבנה, לא מעניינים את רובו של הציבור - החשיבות העקרונית היא עצומה. פקידי ממשלה ומדענים שאמונים על שירות, פיקוח ורגולציה בשם האזרחים, מייצרים מצגת פיקטיבית לטובת מערכה לקידום קידוחי גז נוספים. הצגה של דוח כזה, שלא עומד בסטנדרטים מדעיים בסיסיים, גם שומטת את הקרקע תחת עבודת המדענים עצמם, מגדילה את חוסר האמון הכללי בעולם המדע, מונעת אפשרות לדיאלוג מבוסס ומקצועי בנושא ומערערת את היכולת של קובעי המדיניות לעצור או לקדם תכניות על סמך מידע מהימן.
זו אולי הסיבה, שגם שרת האנרגיה החדשה, קארין אלהרר, לא ממהרת להציג את המדיניות שלה בנוגע לחיפושי נפט וגז במים הכלכליים של ישראל. ניב מאירסון, נציג ארגון ׳מגמה ירוקה׳ ביקש לשמוע את דעתה של השרה בדיון בוועדת ״קרן העושר״, אבל היא סירבה להצהיר כי לא תקדם מכרזי חיפוש נוספים בים. ״באשר למתאן השרה להגנת הסביבה ואני עשינו ביקור משמעותי ב-OECD וביחד התחייבנו על הפחתות המתאן. אין ספק שצריך להפחית מתאן. אבל אני כן מציעה שכל משרד יתרכז במתאן שבחצר שלו״, אמרה שרת האנרגיה כשהיא מכוונת לקשיים של המשרד להגנת הסביבה בטיפול בפסולת ובפליטות הנגרמות ממנה. ״אני בהחלט חושבת ומאמינה שצריך להפחית כמה שיותר את המתאן בתחום האנרגיה ואני מצפה ומאמינה שגם המשרד להגנת הסביבה יפעל בדלת אמותיו בהפחתת המתאן״.
ההתמקדות של השרה אלהרר בנושא הפחתת הפליטות מפסולת לא מקרית. היא מסתמכת על נתוני המשרד להגנת הסביבה עצמו והיא אומצה גם על ידי תמר זנדברג, השרה להגנת הסביבה.
בתחילת אוקטובר נפגשו שתי השרות בפריז עם ג'ון קרי, השליח המיוחד של ארה"ב לענייני אקלים. בסופה של הפגישה הוציאו הודעה משותפת בנוגע להצטרפות ישראל ליוזמה הבינלאומית להפחתת פליטות המתאן ונכתב בה בין היתר כי ״בישראל המקור העיקרי של פליטות המתאן (כ-77%) הוא כתוצאה מהטמנה ישירה של פסולת אורגנית ללא טיפול מקדים בה. שאר הפליטות מגיעות מסקטור החקלאות, הטיפול בשפכים והאנרגיה״.
״הפקת הגז הטבעי כלל לא נמצאת בפליטות המתאן במשק בשנה האחרונה״
בסוף אוגוסט האחרון הגיע אודי אדירי לנאום בועידה ה-6 לאנרגיה וכלכלה. כשבחוץ הפגינו וקראו לו להפסיק את קידום הקידוחים, באולם הועידה אדירי היה חד וברור. ״לגבי עקרונות בתכנון ארוך טווח - חלק מהטכנולוגיות שיהיו ב-2050 לא קיימות היום. לכן, לעמדתנו, לא נכון להגיד כבר היום מה יהיו היעדים המדויקים. כן, צריך לשים יעדים שאפתניים ואת זה אנחנו עושים, אבל חייבים להשאיר גמישות״, הוא אמר.
״תכנון קצר טווח ותכנון ארוך טווח צריכים להתבטא ביציאה לשטח באמצעות צעדי מדיניות. איך מגיעים ליעדי 2050? צריך להשאיר גמישות. בשבוע האחרון מדברים הרבה על מתאן, גז חממה השני בחשיבותו. בדוח המפלס של הגנת הסביבה שפורסם השבוע רואים את הנתונים, אפשר לשחק עם שמות, אבל אי אפשר לעבוד על האקלים ועל הציבור והפקת הגז הטבעי כלל לא נמצאת בפליטות המתאן במשק בשנה האחרונה״.
המפל״ס, או בשמו המלא ״מרשם הפליטות וההעברות לסביבה״, מציג פליטות של חומרים מזהמים לסביבה, הזרמות של שפכים ממפעלים אל מתקני טיהור והעברות של פסולת, רגילה ומסוכנת, לטיפול או הטמנה. על פי המשרד להגנת הסביבה ״הנתונים המפורסמים לציבור הם נתונים שהמפעלים עצמם דיווחו למשרד… המידע שדווח עבר בדיקות שונות בידי גורמי המקצוע במשרד להגנת הסביבה טרם פרסומו. רמת הבדיקה נקבעת על בסיס היקף פעילות המפעל וסוג פעילותו, לפי שיקול דעת גורמי המקצוע הרלוונטיים במשרד להגנת הסביבה״.
גם כאן מצוין, כמו בדבריו של אדירי, כי אחת המטרות המרכזיות של המפל״ס היא לסייע ״למקבלי ההחלטות בקביעת מדיניות סביבתית ברמה הלאומית וברמה האזורית, ובכלל זה סיוע בגיבוש סדרי עדיפויות להתמודדות עם השפעות התעשייה על הסביבה, היערכות להפחתת פליטות של חומרים מזהמים לסביבה ברמה הלאומית וזיהוי סיכונים לצורך הערכת סיכונים סביבתית״.
אם דוח משרד האנרגיה הציג נתונים שנגעו לשנת 2019, לפני שאסדת לווייתן התחילה לעבוד, הרי שדוח המפל"ס ממנו אדירי מצטט, התייחס לשנת 2020, שבה גדלה משמעותית כמות הייצור וההפקה של גז בישראל. מי שיפתח את המסמך המדובר ויביט בשקף ה׳פאי׳ המציג את חישובי הפליטות לאוויר של גזי חממה, לא ימצא שם פליטות מתאן מגז מחצבים, בדיוק כפי שהציג זאת אודי אדירי.
רק מתחת לגרף עצמו מופיע הסבר המציין ״שמצאי הלמ"ס אינו כולל דליפות מהפקת והולכת גז מחצבים, אותה ניתן להעריך בעד MtCO2e 1.1 ובנוסף ה GWP למאה שנים של מתאן במצאי זה הוא21 ולא 28 לפי הערך העדכני של ה-IPCC. בתוספת שני תיקונים אלו כמות המתאן היא 1.1 MtCO2e ושיעור המתאן מכלל הפליטה הוא 14%״.
המשפט הסתום הזה, שגם מומחים בתחום יתקשו להסביר במבט ראשון, מפרש את אופן חישוב הערכת פליטות המתאן מסקטור הגז. בעצם, למרות שמדובר על דוח לשנת 2020, במשרד להגנת הסביבה מתבססים על נתוני מצאי הלמ״ס לשנת 2018, דיווחי החברות, ומידע חלקי ממשרד האנרגיה.
בתשובה לשאלה על מה התבססה ההערכה שפליטות המתאן מתעשיית הגז עומדות על 1.1 MtCO2e, נמסר ל״זיקוק״ כי ״ראשית, מצוין בדוח שניתן להעריך את הדליפות מגז מחצבים בעד 1.1 מיליון טונות פחמן דו חמצני. זאת לפי דוח שנת 2020 של רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה, המדווח כי קיים פער של 0.06 BCM גז מחצבים בין כמות האספקה לבין כמות הצריכה, הנגרם בשל "איבודים ופערי מדידה בתהליכי הולכת וחלוקת הגז". 0.06 BCM של מתאן הם שווי ערך ל 1.1 מיליון טונות פחמן דו חמצני״.
לאחר מכן, הפנה אותנו המשרד להגנת הסביבה להודעה לעיתונות שיצאה עם פרסום הדוח בה נכתב כי ״כיום מתבצע ניטור של דליפות מתאן באמצעות מצלמות אופטיות ובאמצעות דיגומים רק באסדות ההפקה (לווייתן ותמר) ולא במקטע ההולכה... כחלק מהעבודה לעניין החישוב הפרטני והמדויק יותר של הפליטות מכלל מערך הגז הישראלי, המשרד להגנת הסביבה בוחן גם את האפשרות להרחבת הדרישה והבקרה על כימות וניטור של דליפות הגז, הן בקווי ההולכה הן במתקני הפחתת הלחץ של [חברת] נתג"ז ביבשה״.
תשובת המשרד חושפת כי גם הם מודעים לבעייתיות באופן פרסום הנתונים, והם בעצם מודים שהדוחות שלהם לא מציגים את טווח ההערכות המלא. בתשובה לשאלת ״זיקוק״ מדוע המשרד לא מציג הערכה מפורטת שמתבססת על המודלים המקובלים בעולם ומציגה את טווח אומדני הפליטות האפשרי, ענו כי ״הערכת פליטות מתאן מתהליכי הפקה, שינוע ואספקת גז בעולם היא מורכבת…לאחרונה התחלנו בעבודה נוספת על מנת לדייק את טווחי הערכת פליטות המתאן מכלל מערך הגז. עבודה זו מתייחסת למאפיינים הספציפיים של כל רכיב במערך ההפקה, העיבוד, ההולכה והחלוקה של הגז בישראל, בהתאם להנחיות של ארגון ה-IPCC וגופים בין-לאומיים נוספים שיסקרו״.
״פליטות מתאן מהגז הטבעי זה דבר שכמעט לא קיים״
ישנן כמה נקודות חשובות שעולות מתוך התשובות של המשרד להגנ״ס. ישנם ״איבודים ופערי מדידה״ לא מוסברים במקטע ההובלה מהאסדה והחלוקה, והערכות המשרד מתבססות על דיווחי החברות ולא כוללות חישובים לגבי כל שרשרת הייצור וההולכה. למשרד אין מידע המנוטר עצמאית על המתרחש בשדות הקידוח (הממוקמים בעומק הים) ולא בצנרת ההולכה והחלוקה שמתפרשת על פני מאות קילומטרים. גם המקשר הימי ומאות קילומטרים נוספים של צינורות, המוליכים את הגז לייצוא כלל לא מוזכרים כשבנוגע לחלקם, כמו צינור הגז למצרים שקצאא מפעילה, כלל לא ברור מה מצבו התחזוקתי.
להסבר על המקשר הימי לחצו כאן.
פרופ׳ וולפסון מסביר את הבעייתיות המושרשת בדוח המפלס. ״נתוני המפלס מגיעים למשרד כשנגמרת שנה, מתחיל תהליך של חודשים לחשב את זה״, הוא אומר, ״מי שמדווחות הרי הן החברות עצמן. המשרד אמור לבדוק את המספרים ולראות האם הן עמדו במתודולוגיה, עכשיו לך תעמיד מישהו שיבדוק את כל החשבונות שהן מגישות. בעצם זה טלאי על טלאי עם טעויות בדרך״.
כך יכל גם אודי אדירי להשאיר לעצמו הרבה ״גמישות״ ולחזור על אותה המנטרה, כשהציג את נתוני המפלס במסגרת המצגת שלו בוועדת הכנסת העוסקת בקרן העושר באוקטובר האחרון. ״עלתה שאלה בעוצמה גבוהה ביחס לפליטות מתאן״, אמר, ״יש מקומות בעולם שפליטת המתאן גבוהה מאוד. אני אציג את הגרף הבא, דוח מפלס של המשרד להגנת הסביבה. אפשר לראות את כל פליטות המתאן בישראל ואפשר לראות את פליטת הגז הטבעי. אפשר לראות שהוא היה נמוך והיום הוא כמעט לא קיים. בשנת 2020 אתה מתקשה להבחין בפס הזה. אתה מתקשה להבחין בו מכיוון שהשיעור של פליטות המתאן בישראל של הגז הטבעי הוא זניח…."
הדיון הזה יכל להיות הזדמנות נדירה עבור נציגי המשרד להגנת הסביבה לעסוק בפער העצום שהתגלה בין אומדני הפליטות ממגזר הגז במפל״ס אליו התייחס אדירי, לבין אלה שבדוח משרד האנרגיה (בזמן שהעלייה בהיקפי הייצור בין השנים 2019 ל-2020 לא מסבירה את הפער הזה). הם יכלו להצביע על הסתירות ולהסביר לחברי הכנסת ונציגי הארגונים את הבעייתיות שבאומדנים המוצגים על ידי אדירי, אלא שהנושא כלל לא עלה.
אדירי המשיך במצגת, ״אני אגיד עוד משהו על המתאן, יש קצת איזה בלבול. הגז הטבעי הוא בעקרו מתאן, אבל כששורפים אותו לא נפלט מתאן, בתהליך ההפקה נפלט שיעור זניח. את יכולה לראות כאן שרוב הפליטה במדינת ישראל לפי המשרד להגנת הסביבה, ברמה של 77%, נפלט מפסולת לא מטופלת״.
כשנשאל אדירי על ידי נציג ׳מגמה ירוקה׳ מי מבצע את המדידות הללו, מיהר לענות כי ״המדידות הן נתונים של המפעלים עצמם ובהחלט אני חושב שראוי ונכון בתחום כל כך רגיש ציבורית, להגיע למקום שבו יהיו נתונים אובייקטיבים של המדינה שיאששו את המספרים האלה או יגדירו את המספרים האלה אבל אין לנו מחלוקת על הדבר הזה. אנחנו זה לא הסמכות שלנו ולא האחריות שלנו, יכול להיות שביחד עם המשרד להגנת הסביבה נייצר את זה״.
מכיוון שאדירי עצמו, כמנכ״ל המשרד, מודה שנושא ״מדידת הפליטות״ לא בסמכות או באחריות משרד האנרגיה, עולה ביתר שאת השאלה, מדוע אם כן, הוא בחר לאפשר ליחידת המדען הראשי במשרד שלו לפרסם דוח מגמתי בנושא. בתשובה לשאלת ״זיקוק״ ענה המשרד כי הוא ״הרגולטור של חברות הפקת הגז הטבעי, של נתג"ז ושל חברות חלוקת הגז הטבעי, ולפיכך, ומתוך אחריות לנושא צמצום הפליטות, מצאנו לנכון לבצע הערכה אמינה ומקצועית של הפליטות הלא מוקדיות במערכת אספקת הגז הטבעי בישראל״.
אותה הערכה אמינה ומקצועית הובילה את אדירי לבחור היטב את המילים בהן הוא השתמש בוועדה. שוב ושוב הוא דיבר על ״מדידות״, למרות שמדובר באומדנים בלבד, שרק חלקם מתבססים על דיגומים תקופתיים שהחברות מבצעות בעצמן, וכלל לא ברור אם הם משקפים נתוני פליטות אמינים.
״לרתום את המדע כדי לקדם את מטרות המשרד״
כשמנכ״ל משרד האנרגיה ממסגר ומציג את הטיעונים שלו באופן הזה, גם חברי הכנסת ונציגי הארגונים שיושבים בדיון יתקשו מאוד לערער על הנתונים. התוצאה הסופית של ההתנהלות הזו, אומר פרופ׳ וולפסון, היא ״לרתום את המדע בכל מחיר כדי לקדם את מטרות המשרד, דבר שאפשר גם למשרד להגנת הסביבה, ולא פחות מכך לחברות הגז עצמן, שלמעשה סיפקו את מרבית הנתונים המופיעים בו, להמשיך ולהטעות את הציבור עם מנטרות לא מבוססות שפליטות המתאן ממשק הגז הטבעי בישראל בטלות בשישים״.
גם במקרה של דוח המפל״ס לשנת 2020, את אומדני הפליטות בנוגע למערכת החלוקה חישב המשרד על סמך נתוני משרד האנרגיה המסתמכת על דוח חברת ״נתיבי גז״ שלא נבחן על ידם ולא פורסם לציבור.
אין בו גם התייחסות לעשרות התקלות שהתרחשו באסדת לוייתן, לממצאי הדוח החמורים של RPS בנוגע לשתי האסדות וגם לא לעובדה שבכל שנת 2020 מד הספיקה של לוויתן, ״אמצעי הפיקוח החשוב באסדה שבאמצעותו ניתן להסיק על פעילות בלפידים - היה תקול מתחילת פעילותה המסחרית של האסדה. זאת, בניגוד לטענותיה של החברה במשך חודשים ארוכים כי הוא תקין. אי-תקינות מד הספיקה מהווה הפרה חמורה״ - זאת על פי המשרד להגנת הסביבה עצמו.
כמו כן ״במשך החודשים ינואר-פברואר 2020, נמדדו חמש חריגות מערכי הפליטה לאוויר בארובת המחמם בטווח של בין 120% ל-180% מערך הפליטה המרבי המותר בהתאם לתנאי היתר הפליטה שניתן לחברה, וכן התגלה כשל בחיווי (סיגנל) זיהוי תקינות להבות הפיילוט בלפידים, המהווה הפרה של תנאי היתר הפליטה״, נכתב בהודעת המשרד שפורסמה בדצמבר 2020 ודיווחה כי הוטל עיצום כספי של 3.2 מיליון שקלים על נובל בעקבות ההפרות.
״בנוסף לכל אלה, חברת נובל אנרג'י לא דיווחה על תקלה במתקני האסדה שגרמה לאירוע הפעלת לפיד ה-LP, וזאת בניגוד לנדרש בהיתר. לפידים HP ו-LP, כפי שהוגדרו בהיתר הפליטה, נועדו לשריפת גז פחמימני (ביעילות של 98%) במצבי חירום, תקלה או תחזוקה בלבד, והפעלתם מחויבת בדיווח מידי לגורמי הפיקוח במשרד להגנת הסביבה״. האירועים הללו התרחשו בזמן שלמשרד להגנ״ס לא הייתה גישה לנתוני הניטור של האסדה במחצית הראשונה של 2020.
״לא הייתה פליטת גז מבארות״
בנוגע לפליטות משדות הקידוח לא הוצגו כל אומדנים כלל. זאת בזמן שעל פי ה-IPCC ישנם מקדמים לחישוב פליטות מהצנרת והבארות. לשאלת זיקוק בנושא ענה המשרד כי הוא ״ציין בדוח שלפי דיווחי שותפויות הפקת הגז למפל"ס לא היתה פליטת גז מבארות ההפקה ומצנרת ההולכה הימית בשנת 2020. המשרד בוחן את הנושא ובאם יגיע למסקנה שדיווח זה שגוי ידרוש לתקנו״. תשובה זאת סותרת את ממצאי ׳זיקוק׳, כפי שיוסבר בהמשך.
בנוגע לממצאי זיקוק כי נכון להיום, למשרד להגנת הסביבה אין מידע מהימן על הפליטות המזהמות של תעשיית הגז במים הכלכליים של ישראל מסר המשרד כי הוא ״הטמיע בשנים האחרונות בהיתרי הפליטה של אסדות הגז תנאים מפורטים לביצוע מדידות ובדיקות בהתאם לשיטות מתקדמות ומחמירות. מכשירי הניטור והנתונים המדווחים על ידי מפעלי האסדות נתונים לבקרה ופיקוח עצמאיים של אנשי המשרד, כולל באמצעות פיקוח ובקרה בשטח האסדות עצמן. הנתונים מדווחים במסגרת הדיווח למפל"ס״.
המשרד אכן הטמיע תנאים מפורטים למדידות בהתאם לשיטות מתקדמות ומחמירות, וכאן שוב בא לידי ביטוי הפער בין מה שמוצג ״על הנייר״ ובין המתרחש בשטח. ההחלטה שלא לציין כלל את האירועים הללו או את ההבהרות הנדרשות במקרה של אומדנים חלקיים, לא במסמכים ולא בדיונים בוועדות הכנסת מעלימה לחלוטין מהתודעה הציבורית את הסכנות המוחשיות מפעילות ייצור הדלקים הפוסיליים בים.
כיצד משתקפים פערי אומדני הפליטות ב-2020 מהמקטעים המלאים מול אלו שהוצגו במרשם המשרד להגנת הסביבה? מכיוון שמראש ישנם אחוזי אי-וודאות גבוהים, גם כאן ערך צוות זיקוק חישוב של פליטות ממשק הגז בישראל בהסתמכות על המקדמים של ה-IPCC ה-IEA וה-EPA. על פי החישובים של ״זיקוק״ המסתמכים על המקדמים השונים, אחוז פליטות המתאן ממשק הגז בישראל נאמד בכ-10% ועד לכ-40% מכלל פליטות המתאן בישראל ב-2020.
במקרה של מרשם הפליטות המלא, פליטות מתאן גדולות יותר מעלות בהתאם גם את כלל פליטות גזי החממה, ומעמידות את ישראל במקום עוד יותר גבוה ביחס לעולם בפליטות פחמן לאדם (כשכבר היום, אם מסתמכים על חישובי הלמ״ס, אנחנו אחראים לפליטות של כמעט פי שתיים מהממוצע העולמי).
״המשרד לא בדק פיזית את המערך. אנחנו מסתמכים על קביעה של ה-EPA״
התשתיות המודרניות בהן מתגאים במשרד האנרגיה כללו מערכת הפעלה חדשנית לאסדת לוויתן, שהוצגה על ידי פקידי המשרד והחברות תחת הכותרת ״מערכת סגורה״. ״אסדת לוויתן מתוכננת מראש כמערכת סגורה״, נכתב באתר המשרד, ״כלומר, בשגרה, הגזים הנפלטים בעת התהליך מושבים לשימוש חוזר ונשרפים ליצירת אנרגיה באסדה. יעילות השריפה היא מעל ל- 99%. במצבים בלתי שגרתיים (כגון תקלה או בדיקות תקופתיות) ינותבו הגזים לשריפה בלפיד, כפי שנהוג בעולם כולו, ולא יגיעו לחוף״.
ברב שיח שנערך ב-2019 בנוגע לאפקטיביות של אותה מערכת למנוע פליטות, הסביר פרופ׳ דוד ברודאי, מומחה לזיהום אוויר מהטכניון, כי ״במקרה של תקלות ייפלטו לאטמוספרה מזהמים שלא עברו שריפה. תקלות אפשריות הן: כשל בפעולת הלפיד, נישוב עקב עליית לחץ פתאומית, כשל באיטום, סדקים, תקלות במערכת השבת/עיבוי הגזים, תקלות במערכת הרגנרציה של מונעי הקפיאה וכדומה. כמובן שהשאיפה היא למזער את כמות התקלות, אבל באף מפעל הן לא ניתנות למניעה מוחלטת, ובוודאי לא במפעל פטרוכימי גדול מאוד כפי שאסדת הטיפול של לווייתן עומדת להיות״.
״על הנייר״, אמר, ״האפקטיביות הצפויה למערכת הסגורה היא גבוהה. הבעיה היא שאין מערכת כזו באף אסדה ימית אחרת בעולם. כלומר, למיטב ידיעתי זה רעיון הנדסי שטרם נוסה באסדה בים (שלה מגבלת שטח). צריך לזכור שתכנון לחוד ומציאות לחוד – לא תמיד כל רעיון הנדסי עובד באופן מוצלח, ובייחוד בפעם הראשונה שמנסים אותו. נוסף על כך, לא ניתן למנוע לחלוטין תקלות ופליטות לא-מוקדיות. יש המון מידע מקצועי שנחשב ל״סוד מקצועי״, ולכן חשוף רק למתכננים. אנשי מקצוע מהתחום (לא ישראלים) חיוו דעה אחרת מזו שהציגו היזמים, אך למיטב ידיעתי, ההסתייגויות שלהם לא קיבלו תשובה ולא נדונו לעומק״.
כאן שווה לעצור רגע ולהבהיר את נושא יעילות המערכת. בתשובה לשאלת ״זיקוק״ איך המשרד להגנת הסביבה מוודא את היעילות של המערכות באסדות תמר ולוויתן, והאם נערכה מדידה סביבתית שבחנה את הטענה שהן אכן מצמצמות פליטות ב-99%. מסר המשרד כי ״מתקני הפקת האנרגיה שורפים את הגז ויעילות השריפה בהם היא כ-99% לפי הצהרת יצרן. הפליטות מהפקת האנרגיה נמדדות בדיגומים תקופתיים וניטור רציף של כלל חומר אורגני מבוטא כפחמן״.
״המשרד לא בדק פיזית את המערך (השבה ושריפה), שכן אנחנו משתמשים בקביעה של ה-EPA בנוגע ליעילות שריפה. בנוסף, על מנת לוודא כי אין פליטה משמעותית או חריגה מערכי הפליטה הקבועים בהיתר, דרשנו מנובל (באסדות תמר ולוויתן) מערכת ניטור רציף של TOC ודיגומים תקופתיים של TOC ושל בנזן ופרמטרים נוספים״.
המערכת עליה מדבר המשרד בהקשר של אסדת לוויתן נקראתFlare Gas Recovery Unit - FGRU. ״מערכות אלו אוספות ומשיבות את הגזים ממערך הלחץ הנמוך לשריפה במתקני הפקת האנרגיה באסדה במקום לשחררם דרך הלפידים לסביבה״, הם מסבירים. מסמכי ניתוח של התעשייה עצמה, מציינים נקודה משמעותית שלא מוזכרת במצגות בארץ - המערכת לא בנויה לקלוט זרימה מהירה של כמויות גדולות של גז, כמו שקורה במקרה חירום.
לכן המציאות, כמובן, מורכבת יותר מהתשובה הרשמית. על פניו, התשובה של המשרד להגנת הסביבה נראית בהחלט מרשימה. היא כוללת ניטור רציף, דיגומים תקופתיים, ואפילו צורף עבורנו הציטוט הרלוונטי ממסמך ה-EPA (הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית) שמסביר כי ״בבוילרים (דודי השריפה של המערכת) המכווננים נכון״, כמעט כל הגז (99.9%) ממנו נשרף. אלא שמדובר על מתקן שריפת האנרגיה הפנימי של האסדה ומערכת הלפידים (Flaring) אליהם מוזרם הגז במקרה של תקלה כלל לא מוזכרת, וגם לא מדובר על ניטור של מתאן.
בפועל, מחקרים עדכניים מראים כי ההערכות העולמיות על יעילות של 97%-98% בשריפת המתאן על ידי לפידים במתקני גז ונפט הן אופטימיות מדי. במקרים רבים, כפי שקרה גם במקרה של לוויתן, הגז שמוזרם ללפידים, משתחרר לאויר מבלי שנשרף. לכן, עד שלא ישתכללו דרכי איסוף של הרגולטור בישראל המידע בנוגע למתאן הנפלט מהרדיוס מסביב לאסדות, אי אפשר להסתמך על ההערכות הנוכחיות, כשהן לא מלוות בבדיקות סביבתיות מדויקות.
רחוקים מעין הציבור
אם במקרה של אסדת לוויתן, שמרכזת אליה כל כך הרבה תשומת לב, מתרחשות כל כך הרבה תקלות. מה לגבי המקטעים האחרים? בנוגע למקטע האחסון וההולכה על היבשה, הדוח של ד״ר מגל מיחידת המדען הראשי במשרד האנרגיה מסתמך על הערכה בדיעבד של ״היקף הדליפות החזוי עבור פעולות התחזוקה השוטפות״, בלי שום התייחסות למה שמתרחש בפועל בשטח. מי חתום על ההערכות בדוח? אותו תאגיד WOOD שהיה אחראי על עיצוב אסדת לוויתן (וסיפק נתונים מוטעים בנוגע למערכות הבטיחות), וגם על ליווי תכנון והקמת המערכת של ״נתיבי גז״, (החברה הממשלתית האחראית על הקמת ותפעול מערך הולכת הגז).
בדוח לא ראו שום צורך משום מה לציין כי מי שסיפק להם את ההערכה, ״חברת WOOD״, הוא מי שליווה ישירות את תכנון והקמת המערכת וגם לא לספק את טבלאות החישוב עצמן. ההחלטה הזו של משרד האנרגיה מבהירה כי הם לא רואים אפשרות לניגוד אינטרסים בעובדה שהחברה שחתומה על הליווי המקצועי של תכנון המערכת היא גם מי ש״מעריכה״ כמה דליפות יהיו ממנה.
״יש שלושה מקטעים״, מזכיר ד״ר דניאל מדר, ״הגז היבשתי, הגז הימי והחלוקה. דווקא החלוקה יכולה להיות גם בעייתית בפיצולים והחיבורים של הצינורות ובמתקני PRMS (מתקני הפחתת לחץ ומדידה של גז טבעי). כל עוד הלחצים לא משתנים הם בטוחים שאין דליפות, הבעיה היא מה קורה בדרך. ככל שהקו יותר ארוך יש פה יותר סיכונים. ואכן, כפי שמדווחת רשות הגז עצמה ישנם "איבודים ופערי מדידה בתהליכי הולכת וחלוקת הגז".
מדר מסביר כי ״הטענה היא שהמערכות חדשות והסטנדרטים גבוהים אז אין דליפות....נקודות התורפה זה החיבורים, השסתומים, המתקני PRMS - שבהם אתה מוריד את הלחץ בכוונה אז אתה לא יכול לדעת אם ההפלת לחץ שלך נגרמת עכשיו בגלל שהורדת לחץ באופן יזום או שיש לך דליפה והם לא בודקים את האוויר מסביב בשביל לראות אם יש דליפה או לא״.
נושא שדות הקידוח מורכב לא פחות. על פי חוקרי ה״תכנית הימית לישראל״ מהטכניון, ההשפעות בשלבי ההקמה כוללות בין היתר ״זיהום הים (גם מבוץ הקידוח, כתוצאה מהכימיקלים המוספים לו), רעש, זיהום אוויר ממנועי האסדה וספינות שירות המגיעות אליה. פגיעה בבתי גידול בקרקעית הים מהיערמות מטחן קידוח (cutting piles) וממערכות עגינה, סיכון לתקלות של פליטת דלקים ושמנים״.
כמו כן, ״סקרים סייסמיים בתקופת החיפוש עלולים לשבש את התקשורת של יונקים ימיים וכן לגרום פגיעות הדף בדגים, בצבי ים וביונקים ימיים. תקלה משמעותית בעת הקידוח, אשר תוביל לפריצת הידרוקרבונים לאורך זמן (מעבר ליממה אחת) והסעה שלהם לכיוון החוף״.
בזמן התפעול, מלבד פליטות לאוויר, ישנן סכנות נוספות בדמות ״קונדנסט – תוצר לוואי דלקי שנוצר בטיפול בגז הטבעי הגולמי שמגיע מהקידוחים – במקרה של תקלה, ישנה סכנה לזיהום בים ולאורך החופים. הזרמת מי מוצר (הרכבם משתנה כתלות בסוג המאגר ובגיל הקידוח). פגיעה בבתי גידול בקרקעית כתוצאה מהנחת צנרת תת-ימית, הפרעה למרחב המחייה של עופות ים והפרעה לעופות נודדים״.
למרות הסכנות הרבות שעלולות להתרחש בשדות החיפוש והקידוח, הנושא נעדר לחלוטין מדיווחי משרדי האנרגיה והגנת הסביבה. תאונות ואסונות גדולים בעולם זכו לתשומת לב, אבל ישנה פחות מודעות לפליטות ודליפות ממתקנים שנמצאים בעומק הים ומתרחשים באופן קבוע במתקני קידוח שרחוקים מעין הציבור ובמשך עשרות שנים נותרו נסתרים.
״תרחיש בלתי נתפס״
אלא שכלי מעקב ופיקוח שמפותחים בשנים האחרונות, מאפשרים לזהות תקלות ושריפות ממתקני ייצור והולכה של דלקים פוסיליים, וגם להעריך את כמות הפליטות שהם משחררים. צוות ׳זיקוק׳ עבד בחודשים האחרונים עם flareintel - כלי מערכת זיהוי לווינית המאתרת שריפת מתאן ממתקנים (Flaring) שפותח על ידי חברת קפטריו הבריטית.
״מעקב לוויני יומי שמאתר את אירועי שריפת המתאן של תעשיית הגז והנפט (Flaring) מאפשר לנו לקבל תמונה שלא התאפשרה לפני כן בנוגע לפעילות של חברות הגז והנפט ברחבי העולם״, אומר מנכ״ל קפטריו, מארק דייויס. ״מדובר בעלייה חסרת תקדים במידע ושקיפות, שתסייע גם לחברות עצמן להאיץ את המאמצים להפחית את הפליטות ולעמוד בהתחייבויות, כפי שהן באות לידי ביטוי באחריות התאגידית הסביבתית שלהן״.
״המטרה צריכה להיות יצירת מערך ניטור פליטה רציף ומתמשך לאתרים כמו אסדות בים. אין שום סיבה שהמערכות לא יהיו בכל האתרים האלו ושהמידע הזה לא רק ישודר ישירות למשרד המפקח אלא יהיה זמין ושקוף לציבור״, אומר ג׳ונתן בנקס מ-Clean air task force, ״בקליפורניה יש מערכת שנקראת air resource board, המדינה מחולקת לאיזורי פיקוח שבכל אחד מהם פועל צוות מאסיבי של פקחים שבודקים את המתקנים במרחב שלהם באופן רציף ושוטף בפועל. טבע המערכת הוא שהיא יכולה לדלוף בכל רגע וכאן נכנסות לפעולה המערכות שאנחנו מדברים עליהן, מערכות מדידה אוויריות ומערכות ניטור לוויני שמסוגלות לקלוט פליטות יומיומיות״.
השימוש בלוויינים לזיהוי וניטור של זיהומים ופליטות ברחבי העולם נמצא עדיין בתחילת דרכו, ולמרות התקדמות מדהימה בשנים האחרונות, נכון להיום ישנן מגבלות רבות לטכנולוגיה שעדיין לא נפתרו. קושי גדול במיוחד טמון בזיהוי פליטות מתאן מעל למקורות מים. הרקע של גופי המים, יחד עם תנאים אקלימיים משתנים, משפיעים על היכולת של הלווינים לעקוב אחרי הפליטות בצורה אמינה.
במידה שיש עננות, רוח חזקה שמפזרת את המתאן, או חשיכה, נכון להיום אין לחוקרים יכולות ׳לנקות׳ את התמונה ולאשר בוודאות שאכן מדובר בדליפות מתאן, או לחשב באיזה כמויות מדובר. כך גם אם מדובר בדליפות או שריפות מתחת לסף מסוים, או בכמה שעות של דליפה בזמן שהלווין לא הספיק לחלוף מעל לאיזור.
אבל מכיוון שברגע שמתבצעת שריפה ארוכה וגדולה יותר של גז, ישנה אפשרות ריאלית לזהות אותה, גם אם חלקית, ניסה צוות ״זיקוק״ לאתר שריפות מתאן שלא פורסמו על ידי משרדי האנרגיה והגנת הסביבה במהלך 2020, השנה בה הטכנולוגיות הנוכחיות החלו להיות זמינות.
למרות ההתניות המוזכרות, הלווין הצליח לאתר אירועים שהתרחשו ב-2020 כ-100 קילומטרים בעומק המים הכלכליים של ישראל, בשדה הקידוח כריש, אותו תושבי ישראל לא יכולים לראות מהחוף. במהלך שבוע ימים בין פברואר למרץ 2020, זיהה הלוויין בערה משמעותית של מתאן מעל לשדה, כשחלקו מתנדף לאוויר.
שדה כריש-תנין מוחזק על ידי קבוצת אנרג'יאן, שנסחרת בבורסות לונדון ותל אביב, ומעורבת גם בקידום פרויקט צינור ה׳איסטמד׳ - צינור שמיועד להוביל גז ממימי המזרח התיכון לאירופה. נכון לשנת 2021, השדה עדיין לא החל לפעול, ובשל הקורונה התעכבה הגעת האסדה הצפה שאמורה להתמקם מעל שדות הגז. על פי הדוח השנתי של החברה לשנת 2020 87% מעבודות ״פרויקט כריש״ הסתיימו במהלך השנה שעברה.
הנחת העבודה בניתוח צילומי הלוויין היא שמכיוון שמדובר בספינת קידוח שנבנתה לפני יותר מעשר שנים, יעילות השריפה שלה לא ברורה, ולכן קשה מאוד להעריך כמה מתאן נפלט במהלך שבעת הימים האלה. כמו כן, בגלל המגבלות הנוכחיות של הניטור הלוויני, אי אפשר לדעת האם אירועי דליפה או פליטות גדולים דומים התרחשו בשדות לווייתן ותמר, שהקדיחות בהן התקיימו לפני שנת 2020.
חברת אנרגי׳אן מסרה את התגובה הבאה בלי התייחסות לשאלות המפורטות שיחידת ״זיקוק״ שלחה לה. ״בתקופה האמורה, בוצעו קידוחי בארות ההפקה של שדה כריש, הנמצא בעומק הים במרחק כ-90 ק"מ מן החוף, באמצעות חברת Stena Drilling. הפעלת הלפיד בוצעה במסגרת פעילות שגרתית של הכשרת בארות שדה כריש (Well Test)״.
״החברה עומדת בקשר ישיר עם המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה, ומספקת דיווחים שוטפים, מידע ועדכונים כנדרש ובשקיפות מלאה. בנוסף, מקיימת החברה פיקוח אדוק על הקבלנים עמם היא עובדת, ותוך הקפדה מלאה על ההיבטים הבריאותיים, הבטיחותיים והסביבתיים, בהתאם לסטנדרטים הקפדניים ביותר הנהוגים באיחוד האירופי ובעולם. פעילות הקידוח האמורה הסתיימה במרץ 2020."
על פי התגובה הזו, במשרד להגנת הסביבה ידעו על פליטות המתאן, זאת בניגוד לתשובה שמסרו לנו כי כי ״לפי דיווחי שותפויות הפקת הגז למפל"ס לא היתה פליטת גז מבארות ההפקה״, והדבר לא הוזכר כלל, לא בדוח המפל״ס ל-2020 וגם לא בפני וועדות הכנסת.
״ישראל לא יצרנית גדולה של גז״, מזהיר בנקס, ״אבל אם הם בוחנים את האפשרות להוציא עוד 25 שדות חיפושי גז במכרז, ברור שפליטות המתאן שהמדינה תייצר יגדלו בצורה משמעותית. צריך להבין שמהלך כזה יהפוך את סקטור הגז בישראל למזהם משמעותי של מתאן. מסמך הצעה כמו זה (של ועדת אדירי) שנכתב על ידי נציג של ממשלת ישראל, הוא הליכה בכיוון ההפוך למה שנדרש עכשיו מהעולם. זה לא דבר חסר משמעות. אם העולם יתייחס ככה למצב, ״בואו נקדח את כל הגז עכשיו ונשרוף אותו״, אנחנו גמורים. זה תרחיש שהוא בלתי נתפס במצב הנוכחי״.
אלא שהתרחיש הזה כלל לא מוצג לציבור הישראלי. במקום להקים מועצה ציבורית לשמירה על הים כפי שמציעים כבר שנים בארגון ״צלול״, להעביר את חוק ״התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן״, להכשיר צוותי פיקוח ממשלתיים שיתמחו בניטור של השדות, מתקני הייצור, העיבוד וההולכה, בשילוב של כלים מתקדמים, ולפרסם מידע רציף, מלא ושקוף על המתרחש בשדות הקידוח ומתקני הייצור, פקידי הציבור והמדענים שתפקידם להגן עלינו ולספק לנו מידע אמין, בוחרים להסתמך על הערכות של החברות עצמן ולהציג ״חישובים״ בלי להסביר אותם.
ללא קיום שיח פתוח, מורכב ומעמיק, מעוצבת לה מציאות פיקטיבית, המשפיעה על הפוליטיקאים ועל המדיניות האנרגטית-סביבתית-כלכלית של ישראל.
בחודשים הקרובים אמורה ממשלת ישראל להתכנס ולהכריע: האם יבוצעו עוד מכרזי חיפוש חדשים של גז ונפט במים הכלכליים של ישראל, כפי שמקדם משרד האנרגיה. לתשובה, תהיה משמעות מכרעת לא רק בנוגע ליכולתה של ישראל להפחית את פליטות גזי החממה שלה, אלא גם להגדלת הסיכונים לאסונות אקולוגיים גדולים בישראל, שנזקיהם הסביבתיים והכלכליים עלולים להיות בלתי נתפסים.
למסמך התגובות המלא לחצו כאן.
חברי יחידת ״זיקוק״ שעבדו על התחקיר - רבקה וניש, אורי מרום, דולב רהט, ניב חכלילי ופליפה פימנטל. התחקיר נכתב בשיתוף עם שני אשכנזי, כתבת הסביבה של ״גלובס״.
ד״ר איידן פארו, מומחה למודלים אקלימיים וזיהום אוויר ממעבדת המחקר הבין לאומית של גרינפיס ביקר וליווה את תהליך החישובים.
לצורך הכנת התחקיר השתמש צוות ״זיקוק״ בעזרתם של ארגון Clean Air Task Force, מומחי חברת קפטריו, חוקרי ״מרכז המיפוי הגלובלי״ של גרינפיס, חוקרי יחידת המידע הימי של גרינפיס ויוני ספיר מעמותת ״שומרי הבית״.
איור תחקיר - יונתן פופר.
שקפים אינטראקטיביים - אסתי סגל.