התחקיר הראשון של יחידת ״זיקוק״ חושף את הכשלים הרגולטוריים בכל הנוגע לפיקוח וניטור תעשיית הגז בישראל - שמעמידים את חיי העובדים על האסדות ואת הסביבה הימית בסכנה, את ה״משחקים״ בחישובי נתוני פליטות המתאן של משרד האנרגיה ואת אירועי הזיהום בלב הים שהציבור לא ידע על קיומם.
ביום שלישי ה-11 לפברואר 2020, התעוררו תושבי חוף הכרמל בסביבות השעה רבע לארבע בבוקר לקול פיצוץ גדול. כמה מהתושבים המבוהלים מיהרו לתעד את הלהבות שפרצו ממתקן הבערה של אסדת לווייתן הממוקמת כ-10 קילומטרים מהחוף ונראו היטב למרחוק. במשרד האנרגיה ביקשו להרגיע את התושבים. ״בלילה אירעה תקלה בסיב תקשורת בין בארות הגז לאסדה לוויתן״, נכתב בהודעת המשרד, ״התקלה חייבה את ריקון הגז הטבעי מהאסדה - באמצעות שריפתו… אז הלפיד שורף את הגז הטבעי על מנת שלא ייפלט לאוויר״.
יומיים מאוחר יותר, כבר התגלתה ״תקלה בצנרת לבארות לוויתן״. התיאור הקצר והמעורפל, שלא יגיד דבר למי שאינו איש מקצוע שבקיא בנושא, הסביר כי ״התקלה התגלתה בתקופת ההרצה בפרויקט הפקת הגז הטבעי באסדת לוויתן, במקטעי צנרת ההזרמה המצויים בסמיכות לקידוחי ההפקה בבאר המאגר״. גם במקרה הזה הרגיעו אנשי המשרד כי ״לאורך כל התקופה לא הייתה דליפת חומרים כלשהם למי הים ולא נגרם לאסדה או למתקנים הנדסיים הקשורים לאסדה כל נזק״.
בתגובה לתקלות האלה, הורו במשרד האנרגיה לחברת נובל-שברון להגביל את הפקת הגז מהבארות ל-60% עד שלא תושלם חקירת האירוע. חודש מאוחר יותר, נרשמה תקלה נוספת. ושוב, במשרד ביקשו להדגיש כי ״הוחלט על ריקון הדרגתי של הגז הטבעי מאסדת לוויתן, לאור כך צפוייה נראות חזקה של הלפיד המותקן על האסדה מהחוף… ריקון הגז הטבעי מהאסדה כמו גם הדלקת הלפיד, הינם אמצעי בטיחות שאין בהם כל סכנה לבריאות הציבור״. ב-22 למרץ, קיבלה החברה אישור לחזור להפעלה רגילה.
בין התחלת הפעלת האסדה בינואר 2020 ועד למאי 2020 נרשמו כבר עשרות תקלות שונות, כשב-5 למאי הגיע צוות שכלל את נציגי ״תחום בקרה הנדסית״ במשרד האנרגיה לאסדה, כדי לעמוד על מהות תקרית שאירעה שלושה ימים לפני כן וגרמה לשחרור מאסיבי של גז שנפלט משסתום אחת המערכות. עובדי האסדה המעיטו בחומרת התקרית והתייחסו אליה כאירוע לא משמעותי, ונציגי משרד האנרגיה לא זיהו כמה חמור היה האירוע.
אלא שה״אירועים״ שנמשכו גם במהלך מאי, ועוררו בהלה בקרב התושבים על קו החוף שיכלו לראות היטב את להבות מערכת הבעירה של האסדה שמופעלת במקרה של תקלה, לא אפשרו למשרד האנרגיה להתעלם מהמצב, ובסוף מאי הודיע הממונה על הנפט כי על חברת נובל-אנרג׳י ״לעצור כל פעילות במתקני הטורבו אקספנדר״, וכי ״רק לאחר בחינה מעמיקה של משרד האנרגיה יחד עם חברת ייעוץ, יוחלט על המשך פעילותו של המתקן״.
שלושה שבועות מאוחר יותר, ב-22 ליוני, עלו על האסדה הנדסאים של RPS, החברה הבריטית המייעצת למשרד האנרגיה, כדי לערוך ביקורת מקצועית של מערכות ונהלי הבטיחות על לוויתן. חודשיים מאוחר יותר פרסם משרד האנרגיה את הדוח, שנכתב באנגלית ובשפה טכנית, ורק כמה מהממצאים שלו תורגמו לעברית בתמציתיות. הדוח עצמו לא זכה כמעט כלל לתשומת לב בתקשורת הישראלית.
הגורם האנושי
״הממצאים העיקריים״, על פי התקציר המתורגם (שכלל כמה פסקאות בלבד) באתר משרד האנרגיה, העלו כי ״פעולות האימות מתקיימות בחלקן. מדובר באי התאמה לפרקטיקה המיטבית בתעשיית הנפט (good oilfield practice)... לגבי חקירת האירועים, עלה כי איכות הדוחות ותוכנם לגבי אירועי בטיחות אינה מספקת, ומדובר באי התאמה לדרישות המופיעות ב-CFR.250.191930… בביקורת לא נמצאה הוכחה למילוי דרישות תקן IEC 61508 ולא למילוי דרישות תקן IEC 61511. זו אי התאמה לתקנים הפנימיים של חברת נובל ולפרקטיקה המיטבית בתעשיית הנפט (good oilfield practice)״.
אם גם לכם הטקסט הזה לא ממש אומר דבר, אתם לא לבד. נדרשת קריאה של הדוח המלא בעזרת מומחים בתחום כדי להבין מה עומד מאחורי ״אי מילוי דרישות התקן״, או ״אי התאמה לפרקטיקה המייטבית בתעשיית הנפט״. דבר אחד שעולה במובהק מהתקציר העמום, הוא שגם אם מדובר במתקנים חדשים וישנם ״תקנים מחמירים ביותר״ שהחברות מחויבות להם , אסדת לוויתן לא עמדה בחלקם, ואנשי המשרד לא זיהו בזמן אמת את חומרת התקלות.
״מה שמפחיד הוא שעל פי המהנדסים שערכו את הביקורת, זה שהייתה דליפה והצוות לא הבין אפילו שזה מסכן חיים״, אומר מהנדס הבטיחות שצוות זיקוק ביקש ממנו לנתח את הדוח. ״מערכות חירום זה א׳ ב׳, זה לפני הכל. מדובר פה על אסדת גז שההשלכות של אסון כמו שעלול היה להתרחש הן עצומות״.
בדוח הביקורת נקבע כי התקרית ב-2 במאי הייתה עלולה להסתיים באסון עם נפגעים בנפש ופגיעה סביבתית משמעותית במקרה שדליפת הגז הייתה ניצתת. בזמן אמת, הצוות לא הבין שהאירוע הגיע עד כדי סכנת חיים, וגם מהנדסי משרד האנרגיה שהגיעו לאסדה לא זיהו את חומרת המצב בזמן אמת.
ג׳ונתן בנקס הוא מנהל יחידת ״מזהמי על״ בארגון "Clean Air Task Force". אחד הארגונים החשובים בעולם כיום בכל הנוגע לפיקוח על פליטות מתאן, שלוקח חלק במשימה העולמית להגיע לאפס פליטות עד לשנת 2050, ובין היתר הוא מייעץ לפאנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC).
בשיחה עם ׳זיקוק׳ הוא גם מדגיש את הגורם האנושי שנוטים לשכוח ממנו בדיון על מערכות, חדשות ככל שיהיו. ״זה לא משנה כמה טוב המערכת מתוכננת, היא תדלוף, כי מדובר בגז ונפט״. בנוגע לאינספור המקורות מהם יכולות להתפתח דליפות הוא אומר כי ״כמה מהבעיות הגדולות ביותר שראינו במערכות כאלו הוא שמישהו משאיר בטעות, או כדי לתקן משהו, שסתום פתוח, ואז הם יוצרים מקור פליטת מתאן. לכן חייבת להיות מערכת מאוד ברורה של ניטור רציף והדוק ותיקונים, או שזה יהיה מיועד לכשלון״.
בנקס מתאר במדויק את מה שהתרחש על אסדת לוויתן במאי 2020. בזמן אמת, שסתום הושאר פתוח ויצר דליפה ואנשי צוות הפיקוח לא היו בקיאים בנהלי הבטיחות. דוח הביקורת מבהיר כי עובדי האסדה כשלו באיתור מסמכי ״ניתוח המפגעים״ על לוויתן. הם מציינים שהמסמכים הללו לא נמצאו גם עבור אסדת תמר, ולא קוימה אחת ״מדרישות המפתח״ על פי הנהלים הבינלאומיים בתחום - וידוא שכל פונקציות הבטיחות וההגנה תקינות ופעילות (SIF Validation).
בשיחת ועידה שקיימו המהנדסים שביצעו את הביקורת עם נציגי תאגיד WOOD שהיה אחראי על עיצוב ותכנון הפלטפורמה, האחרונים טענו כי ביצעו ״הערכת מפגעים וסיכונים״ על מנת לוודא את קיום התקנות עבור ״שכבות ההגנה״. אלא שהבדיקה העלתה שההערכה הזו לא בוצעה, וכי גם כאן מדובר בהפרה של הסטנדרט הבינלאומי הנדרש על פי התקן. בפועל, בניגוד לטענות של אנשי החברה המתכננת, האסדה החלה לפעול ״בלא הדגמה מלאה לכך שהדרישות המחויבות על פי התקן של עיצוב ופעילות״ האסדה ״אכן קוימו״.
כותבי הביקורת הדגישו כי התגלה להם שהעובדים על האסדה היו חסרי מודעות "כמעט לחלוטין" לדרישות התקן הפדרלי האמריקאי שהאסדה מחוייבת לעמוד בו בכל הנוגע לבטיחות, וש״לא קיימות הקצאות לביצוע משימות על פי לוחות זמנים לטיפול בציוד שאינו חלק מהמערכת המסומנת״.
מהנדס הבטיחות שניתח את הדוח מדגיש את מה שנעדר לחלוטין ממנו ומהדיווח של משרד האנרגיה. אחריות הרגולטורים שאישרו את הפעלת האסדה מלכתחילה בלא שנבדק שהיא אכן עומדת בתקנים הנדרשים, וכשלו מלזהות בזמן אמת את הסכנות. ״איך ניתן לאסדה אישור הפעלה ללא וידוא תפעולי״ (operational verification), הוא שואל.
בתשובה לשאלה בנושא ענה משרד האנרגיה כי ״בשלב ההפעלה, נדרשה חברת "נובל" לעמוד ברגולציה הפדראלית האמריקאית - 250CFR30״. אלא שכפי שהמשרד עצמו דיווח, הביקורת מצאה ששתי האסדות לא מילאו את כל הוראות התקן האמריקאי ולכן האסדה לא עומדת בדרישות הפרקטיקה המיטבית בתעשיית הנפט.
יחידת ״זיקוק״ פנתה למשרד האנרגיה וביקשה להבין כיצד, ״אם מהדוח עולה, כי אסדת לוויתן לא עמדה בתקנים הנדרשים על פי החוק - איך העובדות הללו מסתדרות עם טענות המשרד לאורך השנתיים האחרונות, לפיהן מדובר באסדה שנבנתה לפי התקנים המחמירים ביותר בעולם? כיצד אושרה הפעלת האסדה ללא בדיקה מקיפה של הדברים הללו״.
ממשרד האנרגיה נמסר כי ״האחריות לתקינות האסדה היא בראש ובראשונה של מפעיל האסדה, חברת "שברון". המשרד מבצע פיקוח סדור על פעילות האסדה בהתאם לתקנים המתקדמים במשק (אירופה וארה"ב) וכאשר מתרחשת תקלה, הוא פועל לוודא שהלקחים מופנמים. על מנת למנוע תקלות, על המפעיל לוודא שישנם כלל האמצעים לטפל בהן במקצועיות ובדחיפות, ולמנוע הישנותן בעתיד, ככל וניתן. האירועים שקרו ב-2.5 התרחשו מתקלות אנוש ונמנעו כתוצאה מהמערכות האוטומטיות, בדיוק בהתאם להסדרי הבטיחות הנותנים מענה כולל״.
״זה כשל מערכות כולל״
דוח הביקורת שפורסם באוגוסט האחרון, כלל המלצות לפעולות שיש לבצע אותן בלוח זמנים מוגדר לתיקון הכשלים. בין היתר הוא ציין כי נובל-שברון צריכה לשקול להקים ״צוות ייעודי בעל הכשרה מתאימה והיכולת לבצע חקירה של כל תקלה והפקת לקחים... להבטיח שכל המסמכים הנדרשים על פי תקן הבטיחות זמינים לאנשי הצוות התפעולי, במיוחד עבור אלו שאחראים על חקירת התקלות, ושהם יעודכנו בהתאם לחקירות. לוודא שתכנית ניהול הבטיחות עומדת בדרישות ועונה על סטנדרט הבטיחות הנדרש״. אבל מאז לא פרסם משרד האנרגיה שום הודעה פומבית המבהירה אם ההמלצות והדרישות אכן יושמו.
מי שניהל התכתבות ענפה עם משרד האנרגיה בנושא הדוח הם אנשי עמותת ״שומרי הבית״. "בעקבות סדרת תכתובות שערכנו מול משרד האנרגיה בנושא, קיבלנו לאחר כ-7 חודשים ממועד הפנייה הראשונית עדכון כי 13 המלצות שהופיעו בדו"ח, הושלמו ע"י חברת שברון״,
אומר יוני ספיר יו״ר העמותה שעוסק בנושא קידוחי הגז במשך שנים. ״אבל לא נמסר לנו האם הן הושלמו בלו"ז שהומלץ ע"י RPS, קרי עד לסוף פברואר 2021, לכל המאוחר״.
ספיר מציין כי ״המלצה אחת, הנוגעת למשרד עצמו, לא הושלמה. אף על פי כן, הצוות המדעי שלנו הבחין בכך שהמידע שנמסר הינו חסר. פנינו שוב למשרד, שענה כי ההמלצה הזו (הנוגעת להנחיות המשרד בנוגע לדיווח אירועים חריגים) נמצאת בהליכי מימוש על ידי המשרד וכי בתום עדכון ההנחיות, המידע בנושא זה יעודכן באתר המשרד. מצער שהמשרד הצניע שדווקא הוא עצמו לא עמד בהנחיות הדו"ח ודווקא הוא לא עומד בלו"ז המומלץ ע"י חברת הביקורת. היינו מצפים ליותר שקיפות ויותר יושרה בהקשר לדו"ח החמור, שקבע כי האירוע הנחקר היה בעל פוטנציאל לאובדן חיים רבים".
מהנדס הבטיחות תוהה מה יקרה במידה ובאחת התקלות, המערכת האוטומטית לא תפעל, ולמה שאר הגופים שאמורים לפקח על המתרחש באסדות כלל לא מוזכרים כמעורבים בביקורת. ״זה כשל מערכות כולל. איפה מנהל הבטיחות, המשרד להגנת הסביבה שהוא המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים, ואנשי הבקרה ההנדסית במשרד האנרגיה״.
תקנות הבטיחות בעבודה בישראל דורשות מ״מחזיק המפעל״ לוודא שכל העובדים מכירים את הסיכונים הגלומים בעבודתם, מניעתם והגנה מפניהם ולוודא שהבינו את ההדרכה. בתשובה לשאלת זיקוק כי מהדו"ח ״עולה שהדבר לא בוצע ולכאורה יש פה עבירה על החוק. האם המשרד פתח בהליכים כלשהם בנושא, במידה שלא, מדוע לא״, הפנה אותנו המשרד ל״מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים הקהילתיים״.
כך גם בתשובה לשאלה ״האם הוכנה לאסדה תוכנית לניהול הבטיחות כנדרש בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות), תשע"ג-2013. אם כן, האם בוצע ניהול סיכונים כפי שנדרש בסעיף 5 (4) לתקנות אלו. מי היה מוסמך לאשר את הסיכון הקביל ועל סמך מה אישר אותו״. ענה משרד האנרגיה כי ״התכנית קיימת ומשרד האנרגיה דרש את הכנתה ועדכונה, אך הוא אינו הרגולטור לאכוף אותה. הרגולטור הינו מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים הקהילתיים״.
אלא שמינהל הבטיחות לא נמצא תחת משרד הרווחה, הוא פועל תחת ״זרוע העבודה״ של משרד הכלכלה, וממנו נמסר לנו כי הנושא הוא ״באחריות משרד האנרגיה ויש לפנות אליהם, בבדיקה שלנו, אין פעילות במים הטריטוריאליים״. זאת אומרת, שנכון להיום אף אחד ממשרדי הממשלה לא מפקח על קיומן של תקנות הבטיחות בעבודה באסדות הגז.
שבוע מאוחר יותר נמסר לנו מזרוע העבודה כי ״מינהל הבטיחות בזרוע העבודה במשרד הכלכלה מבצע ביקורי פיקוח בכלל ענפי המשק הישראלי. בתקופת הקורונה לא התאפשרו ביקורים וגישה מוסקת אל האסדות, המדובר באסדת לויתן שנמצאת במים הטריטוריאליים, בשל הגבלות שהייה וביקור קפדניות בהתייחס לבריאות צוות העובדים באסדות.
נציין כי בשגרה, באסדות מבוצעים ביקורים ואנו עומדים בקשר רציף עם משרד האנרגיה בנושא זה, ואף העברנו הערות והכוונה לגבי דרישות הבטיחות הנדרשות במהלך הביקורים האחרונים. החודש מתוכנן ביקור באסדות ויוטס צוות מפקחי מינהל הבטיחות שיורכב ממפקחי גהות, בדיקות כלים ובטיחות עובדים אל אסדת לויתן לביקור פיקוח מקיף. ביקור זה הוא חלק מתוכנית פיקוח מסודרת ומפורטת לשנת 2022 יחד עם משרד האנרגיה״.
בזרוע העבודה לא ענו לשאלה כמה ביקורים נעשו באסדות באותה ״שגרה״ שלפני הקורונה וקשה להדגיש כמה חמורים הטיעונים בתגובה ה׳מתוקנת׳. צוות של משרד האנרגיה הרי הגיע לאסדת לוויתן בעקבות התקלות במאי 2020. אנשי זרוע העבודה בהחלט היו צריכים להתלוות אליהם, בדיוק כפי שהבהיר מהנדס הבטיחות, ולא הייתה שום מניעה מהם להגיע לאסדה.
כמו כן, מלבד העובדה שבמשרד האנרגיה כלל לא ידעו לאיזה משרד שייכת זרוע העבודה הם גם הודו שלא היו בקשר איתם. בתשובה לשאלתנו האם טיוטות הדו"ח החמור על אי עמידת האסדה בתקנים ״הופצו להתייחסות גם למשרדים רלוונטיים אחרים (המשרד להגנת הסביבה, מנהל הבטיחות במשרד הכלכלה וכד'), והאם נערך דיון בנושא הממצאים״. ענה משרד האנרגיה כי ״הדוח ויישומו נסקרו במסגרת דיונים בפורום לוויתן והועבר לועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. הדוח הסופי הופץ לידיעה למשרד להגנת הסביבה״.
זאת אומרת שהדוח לא הועבר לזרוע העבודה וכלל לא ברור איזה ״קשר רציף״ היה בין המשרדים בנושא האסדה, מכיוון שבתשובה לשאלתנו כיצד משרד האנרגיה מוודא שכל הליקויים תוקנו ובמידה שתוקנו, ״האם למשרדי ממשלה נוספים היה חלק בפיקוח על התיקונים הללו, או שרק משרד האנרגיה פיקח עליהם״. ענו לנו ממשרד האנרגיה כי ״משרד האנרגיה היה המשרד הממשלתי היחיד שלקח חלק בפיקוח על תיקונים אלו״.
קשה לחשוב על דוגמא קיצונית יותר המבהירה את הפער בין ההכרזות על ״תקנים מחמירים ורגולציה מתקדמת״ לבין חוסר הפיקוח בפועל. בנקס מחדד עד כמה, במיוחד בתעשיית הגז והנפט, עבודת הרגולטור בשטח היא קריטית, ״זו סביבת עבודה קשה מאוד וחלקים משתחררים ובני אדם עושים טעויות״, הוא אומר, ״לכן חובה לדרוש לצד התקנים המחמירים ביותר, פיקוח״.
״נאמר לנו כי אירועים כאלה הם אירועי קיצון נדירים״
גם בכל הנוגע לפיקוח של המשרד להגנת הסביבה על הפליטות מהאסדות, נציגיו הודו שהיקף התקלות היווה עבורם הפתעה. "בבקשת ההיתר של נובל, נאמר לנו כי אירועי תקלה כאלו הם אירועי קיצון נדירים״. הסבירה שולי נזר, סמנכ״לית בכירה במשרד להגנ״ס בדיון בכנסת ביוני 2020. על פי נציגי המשרד בדיון, התקיימו ״11 אירועים בגלל התראות לחץ, 8 תקלות טכניות, 5 אירועי כשל מחשובי, הפעלה אחת לא נכונה ו-10 אירועים שגורם הכשל לא דווח לגביהם. בנוגע להפעלות תכופות של לפיד האסדה...התרחשו 24 אירועים שכללו הפעלת לפיד, כאשר ב-7 מתוכם הופעלו שני הלפידים על האסדה״.
במשרד להגנת הסביבה טוענים כי ״הפיקוח על דרישות היתר הפליטה לאוויר כולל דיווחים של פרמטרים תהליכיים שונים, מדידות תקופתיות של פליטות לאוויר מסוגים שונים (כולל באמצעות מצלמות), ניטור רציף של מזהמים הנפלטים לאוויר, ניטור סביבתי של האוויר״.
אלא שכל התקלות הללו התרחשו בזמן שמאנשי המשרד נמנעה הגישה למערכת הניטור הרציף והבקרה על מזהמים של האסדה. לכן קשה מאוד לדעת האם דיווחי החברות למרשם הפליטות אכן מלאים, ובלתי אפשרי לדעת האם המספרים כפי שפורסמו במרשם הפליטות של המשרד להגנת הסביבה ל-2020 אכן מהווים אומדן ריאלי של כלל הפליטות ממערך הייצור.
על פי המשרד להגנת הסביבה ״המשרד מקבל כיום את כל הנתונים המנוטרים והמדווחים כפי שנדרשים בהיתרים. בכוונת המשרד להשלים את ההיערכות הנדרשת לפרסום נתוני הניטור באתר האינטרנט במחצית השנייה של 2022״. בנוגע לחישוב פליטות ופעולות ניטור שלא מסתמכות על דיווחי החברות מסר המשרד כי ״המשרד בוחן כיצד מיושמות שיטות הניטור והאם יש שיטות ניטור חדשניות שניתנות ליישום. העבודה החלה בספטמבר 2021 וצפויה להסתיים במחצית השנייה של שנת 2022״.
במקרה של אסדת תמר, במשך 7 שנות ההפעלה הראשונות שלה היא פעלה ללא היתר פליטה, וקיבלה אישור הפעלה רק באוגוסט 2020. על פי המשרד להגנת הסביבה ״החל מכניסת ההיתר לתוקף האסדה מפוקחת בהתאם לדרישות״. מה היה לפני אוגוסט 2020? לא ברור.
״שקיפות ומתן אפשרות לציבור לבחון את המידע״
"הטענה הייתה במשך שנים שלחברות אין אינטרס שיהיו דליפות"', אומר ד״ר דניאל מדר, חוקר ומומחה לפליטות מתאן (גילוי נאות - ד״ר מדר כתב גם חוות דעת כלכלית בנושא עבור גרינפיס ישראל) ״כי זה עולה להם בהפסד של גז, אבל גילו שהטענה הזו היא קשקוש ויש דליפות עצומות... אם יש לך פליטה סולידית באזור הבאר או בצינורות מתחת לים, אז הם לא יכולים לגלות את זה אלא אם תהיה ירידת לחץ פתאומית בצינורות, אבל אם יש לך דליפה קבועה בהיקפים משמעותיים אבל לא עצומים, אז הם לא יגלו ואף אחד גם לא יפקח עליהם ויורה להם לתקן את זה״.
בנקס מדגיש את חשיבות הפיקוח הרציף ושקיפות הנתונים. ״אין עדיין תחליף לאנשים שנמצאים על וסביב המתקנים ובוחנים את הדליפות בצורה יסודית שלא מסתמכת רק על אמצעי ניטור קבועים שנמצאים במתקן״, הוא אומר. ״ישנם כמובן הבדלים שונים באכיפה בין המדינות בארה״ב, אבל באופן כללי הרגולציה בנויה כך שיש חובה להחליף ציוד לקוי. אנחנו יודעים שישנם חלקי ציוד שתוכננו או נבנו באופן שמאפשר דליפות גז, ולכן החברות נדרשות להחליף כל תקופת זמן חלקים שדולפים בחלקי ציוד נקיים יותר. ואז יש דרישות בנוגע לכמה תכוף יוצאים צוותים שפועלים על פי נהלי זיהוי ותיקון דליפות. כל המידע הזה מועבר לממשל ועל פי חוק הוא שקוף וזמין לציבור״.
כשאנחנו מציגים לחוקרי Clean air task force את הטענות של יחידת המדען הראשי במשרד האנרגיה כי חישובי הפליטות על פי המקדמים הבינלאומיים המקובלים ״לא מתאימים מכיוון שתשתיות הגז הטבעי בישראל נבנו בעשור או שניים האחרונים, ובתקנים מודרניים ומחמירים ביותר״, יש להם הרבה מה לומר בנושא.
״באיטליה בחנתי מתקני אגירה של גז שנבנו על פני עשר השנים האחרונות ולא אמורות להיות בהם שום דליפות, ובחלקם איתרנו דליפות חמורות״, אומר ג׳יימס טוריטו בשיחה עם זיקוק.
טוריטו הוא מנהל קמפיין ״פליטות העל״ של הארגון, מומחה עולמי בתחומו, המבצע את ניטור הדליפות והפליטות בשטח בעזרת מצלמות תרמיות ואחראי לגילויים המשמעותיים ביותר בשנה האחרונה בנוגע לפליטות חמורות ממתקני ייצור דלקים פוסיליים ברחבי אירופה.
להסבר על שימוש במצלמות תרמיות, ליחצו כאן.
על הטענה כי מתקנים חדשים הנדרשים להתקין כלי ניטור שיזהו דליפות ויספקו דיווח במידה וישנה פליטה כלשהי מהמערכת, הוא מספר לדוגמא כי ״ברומניה הגענו למתקן גז חדש לגמרי. דיברתי עם מנהל האתר, שהכיר היטב את המערכת שנבנתה והצהיר שזה האתר היחידי שהוא מוכן לנהל ברומניה, מכיוון שאתרים אחרים סובלים מדליפות ומנשבים כמויות גדולות של מזהמים. הלכתי איתו ברחבי האתר, ובאחד ממיכלי האגירה, שהיה בן פחות מחמש שנים, זיהינו שחלק מהצינורות משוחררים, והוא היה בשוק. הוא אמר שמותקנים אמצעי ניטור מתקדמים שאמורים לקלוט פליטות מתאן ולהתריע. אבל הם היו מותקנים במקום נמוך מדי ולא קלטו את הגז שמתנדף ממעלה המיכל״.
אנשי הארגון מדגישים כי אם אין מידע עצמאי שנאסף בזמן אמת, הטענה על מערכות חדשות ותקנים מחמירים היא חסרת תוקף. ״ברגע שצוותי פיקוח ממשלתיים נמצאים בשטח הם פועלים על פי נהלי זיהוי ותיקון דליפות והמידע מתועד״, אומר בנקס ״ואז יש לנו אפשרות לעבור ולבחון את כל המידע הזה. שקיפות ומתן אפשרות לציבור לבחון את המידע שנאסף בזמן אמת היא דבר שכל ממשל תקין צריך לשאוף אליו בעדיפות עליונה״.
בישראל, נכון להיום לא קיימות מדידות שאינן ״על הנייר״, המבוצעות על ידי עובדי מדינה שהתמחו בנושא. בארה״ב למשל, אומר בנקס, ״בפלטפורמות שנמצאות בים, רוב הבדיקות נעשות על ידי הממשל הפדרלי והם לרוב יודיעו לחברות שהם מתכוונים להגיע, אבל הם מקיימים גם ביקורות פתע, ואנחנו יודעים על ביקורות כאלה שמצאו ליקויים ודליפות חמורות״.
על פי ההיתר בישראל, החברות ״חייבות להריץ בדיקות על הצנרת שלהן אחת לכמה זמן״, אומר עדי וולפסון, פרופסור להנדסה כימית במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומומחה לקיימות, ״אבל האם אתה בודק גם במרחב, האם יש לך איזה ניטור סביבתי? כי בזמן שבדקת את הצנרת במקום אחד, חומרים יכולים להיפלט במקום אחר. היום הם עושים איזשהו סוג של ניטור סביבתי, אבל אני לא יודע מה ואיך הם מודדים, והאם זה המקום הנכון למדוד, זאת אומרת איפה החיישנים ממוקמים. המדדים גם לא נגישים״.
בעצם, כיום, המידע היחיד שנגיש לציבור הישראלי הוא דף הודעות בנושא ״תפעול אסדת לוויתן״ שמפעיל משרד האנרגיה ובו, לכאורה, אמורות להיות מוצגות בשקיפות ובזמן אמת כל התקלות המתרחשות על האסדה. אלא שלא כל התקלות מוצגות בו ופירוט התקלות שכן מוצגות לא נכתב בשפה ברורה לציבור.
כך למשל, שריפה במטבח האסדה שהתרחשה ב-17 לאוקטובר 2020, והובילה לאירוע חמור של פליטת הגז שעל האסדה לאוויר, לא מוצגת בדיווחים, ומנובמבר 2020 ועד אפריל 2021 כלל לא מופיעים דיווחים, זאת למרות שמעקב של ארגון ״שומרי הבית״ זיהה על פני אותם החודשים הפעלות של הלפידים. ביולי השנה, משום מה, הופסקו הדיווחים לחלוטין.
בתשובה לשאלת ״זיקוק״ מדוע ״בדף הדיווח על תפעול אסדת לוויתן יש הפסקה בדיווחים על תקלות בין נובמבר 2020 ועד ל-28.4 ב-2021. זאת למרות שמהחוף היה אפשר לראות במהלך החודשים האלה flaring כמה פעמים במהלך כל חודש מנובמבר עד סוף אפריל. למה קיים הפער הזה, ולמה אין דיווחים מאז יולי השנה״. משרד האנרגיה מסר כי ״רק תקלות מהותיות מדווחות באתר המשרד. בתקופה עליה שאלת לא היו תקלות שכאלה. לאחר שנסיים את בחינת הנתונים מחודש אוגוסט ואילך, הם יפורסמו באתר״.
בתשובה לשאלה מדוע לא מופעל דף דיווחים גם עבור אסדת תמר, מסר משרד האנרגיה כי ״הדיווחים מאסדת תמר מעטים ביותר, ונבחן את האפשרות לפרסמם באתר המשרד״. זאת אומרת שגם כאן, הרצון לייצר ״שקיפות והסברה לציבור״ מסתיים ברגע שבמשרד מחליטים שהם לא יפרסמו נתונים בזמן אמת ויסננו על פי שיקול דעתם מה הן תקלות שראוי לדווח עליהן לציבור ומה לא.
ההתנהלות הזו של הרגולטורים רחוקה מאוד מאותו ״ממשל תקין״, עליו מדבר בנקס. המידע לא מוצג באופן שקוף לציבור ובמקרה של פליטות מתאן, המידע החלקי מעובד על ידי אנשי המקצוע במשרדי הממשלה ומועבר לקובעי המדיניות ולציבור בלי הפניות למקורות ולמקדמים עליהם התבססו בחישוב ובלא ההדגשות המחייבות, שמבהירות שמדובר על אומדנים, דיווחים ומדידות תקופתיות של החברות עצמן, ולא על איסוף מידע רצוף ועצמאי.
״זו לא שאלה של מחיר, יש ביקוש אדיר לגז״
ב-13 לאוקטובר השנה התכנסו בכנסת נציגי משרד האנרגיה, המשרד להגנת הסביבה וארגונים סביבתיים שונים לדיון ב״וועדה המיוחדת לענייני הקרן לאזרחי ישראל״, או בשמה הקצר והידוע יותר, ועדת ״קרן העושר״. על סדר היום עמדה סקירה של שרת האנרגיה קארין אלהרר ומנכ״ל המשרד היוצא אודי אדירי בנוגע לשוק ייצור הגז בישראל.
עבור אדירי, זו הייתה הזדמנות אחרונה לפני שהוא מסיים את תפקידו, להציג את קמפיין הגז ה״טבעי״ שהמשרד בניהולו מקדם בשנים האחרונות. השרה אלהרר, שפתחה את הסקירה, העלתה מיד את נושא המחלוקת המרכזי בין הארגונים הסביבתיים לבין משרדי הממשלה. ״השאלה שאנחנו שואלים כאן״, אמרה, ״היא איך מנהלים את משק ייצור הגז המחצבי בישראל באחריות, כדי להקטין את הפגיעה בים ואת פליטות המתאן, לצד שימור העצמאות האנרגטית של ישראל״.
אדירי, שהקרין בפני הנוכחים מצגת מרשימה, הסביר כי ״קרתה כאן מהפכה עוד לפני הסכמי אברהם והפוטנציאל עכשיו הרבה יותר גדול. וזה ברמה הדקלרטיבית, אבל יש לנו את זה גם מעשית ובכסף. נחתמו הסכמי יצוא גדולים ומשמעותיים בין חברות בישראל לבין חברות מצריות וירדניות. יצוא בהיקפים שאין שום ספק, אין שום קנה מידה, הם העסקאות הכי גדולות שישראל סיפקה משהו למדינות האזור. בכל יום המצרים מבקשים עוד גז, לכן זו לא שאלה של מחיר, יש ביקוש אדיר לגז״.
בדבריו שוב חשף אדירי את התפיסה המקצועית של המשרד כפי שגם הופיעה ביוני האחרון ב״טיוטה להערות הציבור״ של הוועדה בראשותה הוא עומד, לבחינת מדיניות משק הגז של ישראל. המלצות הצוות הציעו בין היתר ״להמשיך ולעודד את חיפושי המשאב״, וקבעו כי ״על פי הסקירה הבינלאומית, קיימת מגמה בולטת לשינוי בתמהיל מקורות האנרגיה העולמי העתידי לייצור חשמל ושאיפה לצמצום פליטות. כפועל יוצא מכך קיים "חלון הזדמנויות" גלובלי של 2 עד 2.5 עשורים למכירת הגז הטבעי המופק מהמאגרים לייצוא״.
בין ארגוני הסביבה לאנשי המשרד אין ויכוח על התרומה של מאגרי הגז הפעילים למשק החשמל הישראלי, וגם לא על העובדה כי העצמאות האנרגטית של ישראל מובטחת ל-50-60 השנים הבאות, בזכות המאגרים הנוכחיים. אבל לצד זאת, ידוע וברור לכולם שמשק ייצור הגז מזהם, והוא מהגורמים המשפיעים ביותר על שינויי האקלים.
לכן, המחלוקת לא קשורה לנושא השימוש בגז, אלא לשאלה האם הממשלה הנוכחית תמשיך לקדם את עמדת פקידי משרד האנרגיה הגורסת כי יש לתמוך כלכלית, על ידי הקצאה של סכומי עתק, בדמות תמריצי מס, ציוד ומערכות הגנה והטבות רגולטוריות, בפיתוח שדות גז ונפט מזהמים נוספים לצרכי יצוא. זאת בשם ההבטחה לרווחים לא ברורים שאולי יזרמו בעתיד לכיסי הציבור הישראלי, ויבואו על חשבון השקעה רחבה יותר בפיתוח אנרגיות מתחדשות.
נכון למאי האחרון, קיימים בשטח הימי של ישראל 16 רשיונות חיפוש גז ונפט בים, ו-10 חזקות. כל רשיון חיפוש ניתן לשלוש שנים עם אפשרות להארכה עד שבע שנים והוא מכסה שטח שיכול להגיע עד לגודל של עד-400 קמ״ר שהם 400 אלף דונם. במידה ומתגלה בשטח החיפוש מצבור גז או נפט משמעותי, לבעל הרשיון ניתנת ״חזקה להפקת גז טבעי ונפט״ ל-30 שנה, עם אפשרות הארכה ל-20 שנה נוספות.
פקידים בכירים במשרד מעוניינים מזה זמן רב לקדם מכרז ל-25 רשיונות חיפוש נוספים בים, שיכולים להשתרע על פני כ-9600 קמ״ר נוספים בשטח הימי של ישראל, כשהם מקווים שיימצאו מאגרי גז משמעותיים שיופנו לשוק העולמי ויהפכו את ישראל למעצמה של יצוא גז. אלא שהמודעות ההולכת ומתרחבת בנוגע לגודל הפגיעה הסביבתית שגורם משק ייצור דלקי המחצבים, והלחץ ההולך וגובר על ממשלות בעולם לנטוש את הפקת הדלקים המזהמים לטובת אנרגיות מתחדשות, העמידו אותם בבעיה.
